il

בלוג משתמש

admin VIP
הבן והבת שפניהם לנישואין, חייבים להיזהר מלשתף חברים או קרובים שאין זקוקים לעצתם כדי להחליט בנושא. גם אם נראה להם, שהם "בשלים" להחלטה חיובית ו"לגמור" את השידוך, לא כדאי להודיע זאת לאחרים לפני שהדבר הוסכם גם על ידי הוריהם. 
זהירות זו תחסוך אי נעימות העלולה לצמוח אם ההורים משני הצדדים לא ישתוו ביניהם על רקע כלכלי או אחר. כמו כן יש להימנע מלספר או לרמוז לחברים, ואף לא לקרובי משפחה, על ההצעה המוצעת ולבטח לא על קיום הפגישות, גם אם התהליך מצוי על סף סיכום חיובי. 
הפרסום עשוי ליצור לחץ חברתי - הכול ממתינים לסיומה הטוב של השמועה הנפוצה. לחץ זה יגרום שגם אם יש לנפגש מחשבות על הפסקת הקשר, הוא עלול להחליט בחיוב, בעקבות הציפייה והבשורה שחבריו ממתינים להן.
admin VIP
בתקופה האחרונה קיים נוהג, שחתנים או כלות ניגשים ללמוד את הליכי הנישואין, ולא רק את ההלכות. הדבר חיובי ביותר, משום שהעוסקים בטפול בני-זוג, יכולים להצהיר שכמעט כל הקשיים המתגלים בנישואין אינם בהכרח עקב השוני שבין בני-הזוג, אלא בעיקר מחוסר ידע. לכן עדיף ללמוד לפני הנישואין כל מה שאפשר ולא בדרך הקשה של כשלון לאחר הנישואין.

כיום אפשר להשיג ספרות כשרה, או להאזין לקלטות בנושא של תקשורת בנישואין. נכון הוא, שאנשים שלא התנסו בנישואין, עשויים להתרשם מההאזנה והקריאה שקיימים קשיים רבים בין בני זוג, והנישואין הם "דבר מפחיד". אך עדיף לקרוא על קשייהם של אחרים, ולחסוך בכך קשיים אישיים. 

הדבר יכול לעזור כאשר בני הזוג ייתקלו בקשיים מסוימים לאחר הנישואין ואז הם לא יתייחסו לכך כבעיה אישית וחסרון ייחודי של בן זוגם, אלא כמצב נורמאלי העלול לקרות לכל אדם נשוי. אם בני הזוג יעשו מצידם את כל אשר מוטל עליהם מבחינה טכנית, ובעיקר יתפללו לבורא העולם שישכין את שכינתו בביתם, מובטח לה לתפילה על רוחניות שאינה חוזרת ריקם.
admin VIP
על אף 'הנעלם הגדול' בניסיון למצוא בן זוג מתאים, וההפתעות המתגלות לאחר הנישואין, חובה לקראת הקמת בית בישראל, לעשות כל מאמץ כדי לוודא שהמשתדכים יהיו בעלי מירב נתונים תואמים ככל האפשר. משום שגם התאמה חיצונית מינימאלית של רקע דומה, עשויה לעזור לאחר מכן להתגבר על הקשיים הגדולים והאמיתיים. הנחיה זו מובאת בדברי הספורנו (בראשית ב, כד):
"...ראוי שישתדל האדם לישא אישה הוגנת לו וראויה להדבק בו... כי לא יהיה דיבוק אמיתי בבלתי דומים, אבל יהיה בדומים לבד כי אז יכוונו לדעת אחת...". חובה זו נלמדת במסכת קידושין (מא.) ממצות "ואהבת לרעך כמוך". על פי מצווה זו מציינת הגמרא שיש לבדוק את בן-הזוג עוד לפני הנישואין, כדי שאחרי כן לא יתגלו פגמים שיגרמו לדחייה רגשית ולאי קיום מצות "ואהבת".
לפיכך יש להשתדל שהמוצעים לשידוך ישתייכו לאותה עדה ואף לאותו חוג וקהילה. כמו כן שההורים של שניהם יהיו מסוגלים למצוא שפה משותפת. שהבחור והבחורה למדו במוסדות חנוך המחנכים לדעות זהות, ולשאיפות חיים דומות. כמו כן שרמת השכלתם אינה שונה באופן קיצוני. כל אלה, כמובן, בנוסף לבירור המדוקדק על כל אחד מהם, על התנהגותו בינו לבין עצמו ובינו לבין חבריו:
כיצד הוא מגיב בתנאי לחץ, האם הוא בעל אישיות רגועה או מתוחה?
האם הוא בעל רגישות גבוהה להתייחסותם של הסובבים אותו, האם הוא נעלב מכל דבר פעוט?
האם הוא בעל ראיה חיובית לנעשה סביבו, או שהוא רואה רק שחורות?
האם אין הבדלים משמעותיים ברמת הפקחות שלהם?
האם אין ביניהם הבדלים משמעותיים לגבי דקדוק במצוות?
הבירור צריך להיעשות אצל מגוון אנשים המכירים את הבחור או את הבחורה, ואם הדוחו"ת דומים והתשובות זהות, אפשר לסמוך עליהם. כל זאת, כמובן, כאשר התשובות לשאלות הן מפורטות, ולא רק סתמיות - "הוא בחור נפלא" או "היא בחורה נפלאה". תשובה כזו אינה מספקת, אפילו אם היא נאמרת בהתלהבות רבה.
כדאי לערוך את הבירור המרבי לפני קיום תהליך הפגישות בין המוצעים, כדי למנוע אי נעימויות אם יתגלו לאחר מכן פרטים שאינם מוצאים חן בעיניהם, ושאילו היו ידועים לבני הזוג לכתחילה, לא היו בני-הזוג נפגשים זה עם זה, אך עתה, לאחר הפגישות, לא נעים להפסיק את התהליך בגללם. אבל יתכן מאוד שהיבטים אלו יעלו שוב ושוב בחיי הנישואין.
עם זאת ברור, שאין האמור בשורות אלו קביעה חד-משמעית, שהרי אנו מגלים בני-זוג רבים שהרקע העדתי או ההשכלתי שונה ונישואיהם עולים יפה מאד, השכינה אף מצאה מקום לשכון בביתם.
admin VIP
מהאמור לעיל, יש ללמוד שמציאת שותף מתאים לנישואין הינה הימור מוחלט; ולמעשה אין בידי אנוש כלי מדידה ובחינה אמינים ומדויקים להכיר בן-זוג לצורך נישואין. משום שכמעט אי אפשר ליצור מערכת טרום נישואין הדומה למה שיקרה אחרי כן, לא במספר השנים שכוללים הנישואין ואף לא בדיקת התנהגות במשפחה שהתרחבה, על היבטיה הכובלים ועל המצוקה הכספית העשויה להתפתח בתקופת הנישואין. מבחינה זו אין עדיפות לאף אחת ממערכות ההיכרויות על פני חברתה. בדרך כלל מה שיקבע את הצלחת הנישואין אינו עם מי נתחתן, אלא אם נדע לנהל נכונה את מערכת הנישואין שלנו.
מנהלים רוחניים של ישיבות, יודעים לספק על תלמידים שבלטו במידותיהם הטובות בתקופת היותם בישיבה, הם היו הראשונים להגשת עזרה לכל תלמיד המצוי במצוקה, נועם הליכותיהם היווה דוגמא לחיקוי חבריהם; ואף על פי כן, לאחר הנישואין הם התגלו כבעלי תכונות שליליות ביותר. כמעט ולא הייתה להם רגישות לבן-זוגם. הסיוע שהם הגישו בבית היה דל, ואדישותם למצוקת הזולת בלטה בצורה קיצונית.
היטיב להסביר זאת מנהלה הרוחני של ישיבת חברון, הרב מאיר חדש זצ"ל. היה זה בעת הדרכה לחתן, על סף צאתו את הישיבה כדי להינשא. הוא סיפר לחתן על שני חברים, תלמידי הישיבה, שהתארסו בפרק זמן קצר זה אחר זה. האחד התארס עם בחורה שהייתה ידועה כבעלת חסד, סייעה לכל נזקק וניחנה במידות מיוחדות. בבואו לישיבה לאחר סעודת האירוסין, כדי לבשר לבני הישיבה על ארוסיו, שמחו עמו חבריו. הייתה זו שמחה אמיתית על שזכה לשידוך שרבים היו מייחלים ומקווים לזכות בשכמותו.
חברו שהתארס כשבוע אחריו, בא בברית האירוסין עם נערה שהייתה ידועה כמרשעת והתפרסמה כהתגלמות של אישיות אנוכית הדואגת אך ורק לעצמה. גם עמו שמחו חבריו, אבל הייתה זו שמחה מאולצת. הצער והיגון על הפח שלתוכו נפל חברם, היוו את הרקע לשירה ולריקודים המלאכותיים סביבו.
לכשנישאו שני החברים, התברר לכולם שאכן הבחנתם של החברים על טבען ומידותיהם של הכלות היה תואם למציאות. הנערה הדואגת לזולת התגלתה גם לאחר נישואיה, כבעלת חסד יוצאת מן הכלל - היא המשיכה את מסעי הסיוע שלה. היא ראתה את בעלה ואת עצמה כאישיות אחת - גוף אחד ונשמה אחת, וכיון שכך לא דאגה לעצמה - אולם גם לא לבעלה, שהרי הוא והיא הם אחד - אלא לכל השכנים והמכרים הנזקקים. על לשונה היה שגור המשפט: "שנינו יחד למען הזולת".
גם הנערה השנייה הצליחה להגיע לאחידות מלאה עם בעלה. אנוכיותה לא פגה אלא אף התעצמה, וכיון שראתה את עצמה ואת בעלה כאישיות אחת, היא לא דאגה לאף אדם בעולם, אלא רק לבעלה, ובמסירות שאין למעלה ממנה. היא ביטאה זאת באומרה: "שנינו אישיות אחת, ולמענו - למעני, אעשה הכול ובהתלהבות רבה".
לאחר שהבהרנו עד כמה אי אפשר לעמוד על קנקנו של המועמד לנישואין, ברור מדוע לא נמצא הבדלים ברמת ההתאמה בין הנישאים לאחר היכרות מינימאלית, לבין הנישאים לאחר פגישות רבות. כי, כאמור, מה שיקבע את הסתגלותם של בני הזוג זה לזה והצלחת הנישואין, כמעט אינו תלוי במי שעמו יקשרו קשר של נישואין, אלא כיצד ישכילו לחיות יחדיו לאחר טכס הנישואין: האם ינהלו את חיי המשפחה שלהם בצורה הנכונה; האם יעודדו זה את זה בהיתקלותם בקשיי הפרנסה; כיצד יתמודדו עם האתגר של הצטרפות ילדים למשפחה שהתרחבה; כיצד יתייחסו זה לזה בימים של לחץ ומתח. נושאים אלה, כמובן לא ניתנים לבדיקה לפני הנישואין.
admin VIP
כאשר מדברים על הנושא של הדרכה והכנה לחיי נישואין ניתן לשמוע דעה המביעה תמיהה, מדוע צריך היום מדריכי חתנים ומדריכות כלות, הרי בעבר כל זה לא היה והמשפחות היו טובות יותר... הצד האחר יאמר, שאולי כדאי שגם אנשים מבוגרים, שהם כבר בעלי משפחות זה שנים רבות, ילמדו את הנישואין. המתנגדים והספקנים טוענים, כי עם ישראל לדורותיו התנהל היטב ללא אוניברסיטה לחיי נישואין. אדרבה, ריבוי המטפלים, יוצר לפי גישה זו, את האפשרות לפתוח בעיות שכלל לא היו נפתחות לולא הגיעו למצב של טיפול, ואז נפתחים גם פצעים וכשהם פתוחים הם גם מזדהמים. נוצרת מתיחות בבית והזעקה עולה עד לב השמים. המחייבים מנמקים את טיעונם, בכך שאין סיבה, שלימוד הנישואין יהיה שונה מהוראה. וכשם שאין אנו מסכימים שאת בתנו תלמד מורה שאין לה תעודת הוראה ועברה הכשרה לכך, כך לא נפקיד את ילדנו בידי הורה שאין לו תעודת הורה, זאת אומרת בידי עצמנו. 

כאשר הבת עברה את בית הספר, יודעת כל אימא להצביע על מורות שהיו טובות יותר וטובות פחות. הקטלוג של מורות פחות טובות, אין מקורו רק בביקורת על אישיותה של המורה או הערות על כישרונותיה והידיעות שבצקלונה, אלא על רמת ההשקעה שהמורה השקיעה בהכנת השיעורים שהיא מוסרת, בלימוד החומר, בהשקעת מחשבה כיצד להגיש אותו, וכמו כן במחשבה על צורת ההגשה הנכונה בפני התלמידים. יהיה זה מוגזם, אם רק בגלל שאין רגילים כן, לדרוש מהורים, שכל אחד מהם, לפני שהוא מקים בשעה טובה את משפחתו, או לפני הולדת ילדו הראשון, ילך ללמוד הורות או להיות תלמיד בבית ספר לנישואין. אבל כל משגיח בישיבה, יכול לזהות על פי התנהגות התלמיד האם הוריו ידעו לחנך אותו, ואם ידעו לנהל חיי משפחה תקינים וטובים, או שלא הייתה להם כל הכשרה או הכנה כיצד לנהל את ביתם ולחנך את בנם. ניתן גם לראות ולזהות זאת בגיל צעיר מאוד: אפילו גננת שיש לה רגישות וכושר אבחנה, יכולה לזהות בהתנהגות הילד, לא רק מה יש לו באופן טבעי, מלידה, אלא גם כיצד הוריו הדריכו אותו, ניתן לראות ילד שחונך עם שלל טעויות אומללות שנעשו בחינוכו כמובן ללא כוונה רעה, וכיצד נעשו טעויות קשות ומיותרות בקשר הזוגי של ההורים, וכמובן להיפך. גננת ומורה בעלת עין חדה והבנה מושכלת, עשויה לזהות היטב איזה ילד גדל באווירה נכונה, וחונך בידי הורים שידעו כיצד לטפל בו, וכיצד לנהל את ביתם. ברור לכל מי שאופה עוגה, שלא די רק בידע כמות החומרים שצריך להכניס לעוגה, אלא גם ובעיקר צריך לדעת את סדר ואופן שילובם שיכריע בתוצאות, ויקבע האם העוגה תהיה טעימה, או אפילו כלל לא אכילה. 
מובן לכל אימא ואבא, שכאשר חסר במזון של הילד ויטמין מסוים אחד בלבד, הדבר עשוי לגרום לנזקים בלתי הפיכים בהתפתחותו, ומבינים ברפואה יודעים לומר כי לא אחת את הנזקים שנובעים מחסר באותו הויטמין הקטן, ניתן יהיה לזהות רק כעבור שנים רבות, אולי רק באחרית ימיו של אותו הילד. הדבר נכון בויטמינים אך עוד יותר בחיים עצמם.
גדול המחנכים, רבי יצחק הוטנר אומר, כי הקדוש ברוך הוא נטל מההורים את הבחירה האם לטפל בילדים ולדאוג למחסורם הגשמי ואיך, את זאת טבע בנפשם של ההורים כצורך. לעומת זאת, הוא השאיר להם את הבחירה לגבי טיפול בנפשו של הילד. נוכל לראות הורים שנראים מסורים: הם נותנים לילד שלוש ארוחות ביום, חטיפים בין הארוחות, ובצמוד בקבוק ובו משקה צמוד לפיו. מיטתו תהיה סדורה, חדרו יהיה נאה, ידאגו שאוויר יכנס לחדר, שהתאורה תהיה מספקת, לבושו יהיה תואם את מזג האוויר. לעומת זאת צריכים אותם ההורים לשאול את עצמם, האם הם משקיעים השקעה מקבילה, בבניית נפשו של אותו ילד שהם משקיעים כל כך הרבה בטיפוחו הגשמי. האבא או האימא, צריכים לשאול את עצמם, עד כמה במקביל למאמץ הרב המושקע בהכנת מזונו של הילד, שהוא יהיה טעים ומזין, הם משקיעים בטיפוח נפשו, האם כמות המחמאות שההורה נותן לילד מתקרבות לכמות הארוחות, ולהשקעות הגשמיות האחרות.
הורה צריך לשאול את עצמו את שאלות אלו כיוון שהדחף לתת לילד אוכל הוא טבעי, ולא עובר דרך מחשבת השכל. לעומת זאת, על הדרכים לספק את הצרכים הנפשיים לא תמיד השכל יודע להדריך מה לעשות ואיך לספק או שבכלל אינו יודע שצריך לספק. ומה עוד, שהתמורות העוברות על ילד בשנות גדילתו, מצריכות ידע והבנה מיוחדת לגיל, ורגישות רבה להבנת הנפש הרכה של הילד, שמתחילה להתאזרח בעולם. 
כל חברה כלכלית שרוצה להשתלב בשוק ולהיכנס למעגל הצריכה, לומדת כיצד לשווק את מוצריה, ואינה משאירה את הכול לכשרון שנרכש מלידה. אנשיה לומדים בדקדקנות מה מושך את הקונים, מה משפיע על החלטתם, ולעומת זאת, מה עשוי ליצור בליבם מעצור שיביא להחלטה שלילית שלא לרכוש את המוצר. אנשים רבים במערכת הכלכלית והחברתית, לומדים כיצד לשווק את עצמם ואיך ליצור ידידות וסימפטיה עם לקוחותיהם, למעשה כולנו עסוקים בשיווק. כל שני אנשים שנפגשים ברחוב ומתחילים לשוחח, כל אחד מהם עסוק בשיווק עצמו לזולת. עובדה היא שבמפגש ראשוני זה, כל אחד נחמד מאד, חינני, מלא ידידות ומחייך. אין זה משחק של שקר, כפי שמישהו עשוי לחשוב, אלא טבע אנושי שטבע הבורא באדם, ליצור ידידות. 
הבה וניקח בכוונה דוגמאות פעוטות מאד. למשל, של אדם הפוגש את חברו ברחוב ואומר לו שלום. אם הוא יזכיר את שמו של החבר שפגש, למשל "שלום ר' יענק'ל", עצם הזכרת השם של הזולת, כותב הרב דסלר, יוצרת ידידות בין השניים. הרי זה ברור שמלמד שילך ברחוב, ויגיד שלום לתלמידיו, אם הוא יזכיר את שמו של כל תלמיד, התלמידים יחושו כי הוא אוהב אותם, וישיבו לו חיבה, ואף הערצה. בדומה לכך, גם אדם המגיע הביתה. הוא יכול להסתפק באמירת שלום. אבל אם הוא יאמר "שלום אימא", או אם האם תאמר "שלום אבא". הרי תוספת היחס במילה "אבא" או "אימא" שהוצמדה ל"שלום", עשויה להוסיף לאווירה החיובית בבית. או למשל המלצה פעוטה נוספת. כאשר מלמד מסביר לתלמידים דינים של גוזל ונגזל (או מלוה ולווה), הרי מוסכם על הכול שכאשר הוא מזכיר שמות של תלמידים, לא יהיה זה נכון שיזכיר שם של גזלן, כשמו של אחד הילדים בכיתה, אלא ישתמש בשם שאין כמותו בכיתה. לעומת זאת, אם המלמד מזכיר למשל מלווה ולווה, ואומר כי דוד הלווה כסף לאדם מסוים, ודוד הוא אחד התלמידים, כמובן שבליבו פנימה דוד יהיה מאד מרוצה, ובכך יתחבר בעוד נימה למלמד. יש גם הבדל אם המלמד יכנס לחיידר במאור פנים או בפנים קודרות משום שהוא בסך הכול עייף, אל יתפלא אם כן אם הילדים גם הם מפהקים מפעם לפעם. 
אלו כמובן דוגמאות פעוטות, אבל אם נצרף להם עוד עשר דוגמאות מסוג זה, שהמלמד בחיידר יכול לעשות, הרי ביישום המלצות הקטנות הוא עשוי להשיג מהפיכה שלמה ובלתי צפויה. צריך להבין שמכיוון שבחיידר הדוגמאות שהבאנו, מוכפלות דבר יום ביומו בעשרות מצבים נוספים, הרי כאן טמון המפתח להצלחה או לכישלון. וכל זה, מכיוון שגם מלמד שיודע להסביר מצוין, עשוי לפגוע בתלמידיו ללא מודעות, וכמובן מבלי כוונה לכך. השינוי, לכאורה הפעוט, אינו יכול להגיע לבד. המלמד צריך ללמוד אותו: הוא צריך ללמוד כיצד להסתכל על כל התלמידים, איך לחייך אליהם, איך להתחיל שיעור. כל זה צריך לימוד. ברור אם כן, שגם בחיי משפחה הדבר דומה. יכולים בעל ואישה להגיע לנישואין עם הכוונות הטובות ביותר, גם כלפי הבית שהם מתכוונים להקים, וגם האחד כלפי השני. הם יכולים להגיע אל הבית שיקימו עם נכונות רבה מאד להעניק, לסייע ולתמוך. אבל אם לא ילמדו איך לעשות זאת, הרי יהיה הדבר דומה לאותה עוגה שנאפתה מהחומרים היקרים והמשובחים ביותר המצויים, אבל כיוון שהיא לא נאפתה בסדר הנכון, ועל פי מתכון מוכן מראש, הרי התוצאה תהיה כושלת ביותר. אך בהבדל מעוגה שאפשר לאפות במקומה מאפה אחר, בהפסד כספי קל, הרי השריטות הבלתי נראות לעין כל, נשארות טמונות בנפשו של בן המשפחה או בן הזוג, והשריטות שהצטברו בסופו של דבר הופכות לצלקת רחבה, שנותנת את אותותיה באווירה השוררת במשפחה. היא יוצרת מתח מיותר, מעכירה את חיי הילדים, ובסופו של דבר פוגמת בתפקודם בחברה, בכיתה, ומאוחר יותר בישיבה, ואף במשפחות שהם יקימו וכך מונחלת התנהגות לא נכונה שמקורה בחוסר ידע, מדור לדור. 
ניתן לומר בוודאות, כי צורך הלמידה בנישואין, גדול יותר מאשר של המלמד בחיידר. זאת משום שבדרך הטבע, אדם מנסה להתנהג לחבריו, על פי מה שהוא למד על עצמו. וכאשר הוא מזהה צורך שיש לו, קל לו יותר להבין את הצורך של הזולת. הדבר שונה לחלוטין בקשר שבתוך המשפחה כיוון שאיש ואישה, כותב המהר"ל, שונים לחלוטין זה מזה, ומדרך הטבע לא יכול להיות שיסתדרו זה עם זה, אלא אם כן הקב"ה עליו נאמר "מושיב יחידים ביתה", יתערב. לכן איננו יודעים "טבעית", מה מצפה בן הזוג שלנו, כי הוא שונה מאתנו במהות החשיבה. הקב"ה, ה"מושיב יחידים ביתה", משאיר לנו שטח נרחב מאד לעבודה עצמית, לקניית ידע, לצבירת ניסיון. וחכם כידוע לומד מניסיונם של אחרים, במקום מכישלונות רבים שלו. 
יתר על כן, ההבנה שצריך ללמוד כיצד מקימים משפחה וכיצד מנהלים ומפעילים אותה, אינה רק מניעה בפני תקלות. הניסיון של מדריכי ומנחי נישואין מלמד, כי הסיוע שהם נתנו בלמידה לקראת הנישואין או בתוכם, לא רק שיפר את המערכת המשפחתית שהוקמה, אלא גם הביא אותה לפסגות שגרמו אושר לכל בני המשפחה, והתוצאות ניכרו היטב בילדים שנולדו בבית זה, שממש ניבנה מחדש. ואין זה פלא להיווכח בהצלחה ובשיפור, שהרי אין בני הזוג רוצים לגרום עגמת נפש לזולת, בוודאי לבן הזוג. זאת לא רק כערך עליון, אלא משום שהם יודעים היטב, כי כל מצוקה שהם יוצרים לבן הזוג חוזרת אליהם, כבומראנג. ממש כשם שכל הטבה לבן הזוג חוזרת אליהם. ואכן די באינטרס הזה כדי לרצות להיטיב לזולת, ובוודאי שלא לפגוע בו. 
הטעות החברתית שחוסמת את האנשים מללמוד לימוד מסודר את נושא הנישואין והקמת המשפחה, נובעת מהבנה שגויה, כי מי שלומד נישואין הדבר מוכיח כי משהו פגום אצלו ולא תקין. שהרי הוא לומד את מה שאחרים כביכול "יודעים לבד". אך דווקא האנשים הרציניים, שכשם שהם רציניים בהתייחסות לכל דבר בחייהם, כך הם רציניים גם בהתייחסות למשפחתם, ומשקיעים תשומת לב ולמידה כיצד ניתן לשפר מדי יום ביומו, את המערכת המשפחתית, ומבינים כי היא צריכה לימוד, ולימודה חשוב כמו לימודים אחרים שלהם. וכי ניהול נכון של הבית הוא גופי תורה, כולל קיום "למען אשר יצווה את בניו", שהוא תכלית קיום עם ישראל. 
נכון גם שכל אחד מבני המשפחה, היה יודע להגדיר נכון את צרכיו, ולאחר מכן להציג אותם בפני זולתו, בצורה שתעורר פתיחות להקשיב. אף על פי שכל אדם בטוח שהוא מכיר את עצמו לפרטי פרטים, הוא יכול להיווכח שכאשר הוא קורא מאמר או ספר העוסק בכוחות הנפש, מתגלים לו עוד הרבה מאד זוויות שאולי הוא חש אותם אבל לא יכול עד עתה להגדיר אותם, וכתוצאה מכך, הוא לא יכול היה להעביר אותם לזולתו. לימוד נושא המשפחה עשוי לעזור לו בשלב הראשון להגדיר את הדברים שהוא חש, ובשלב השני, כיצד להעביר אותם לזולתו ובצורה שתתקבל באופן הנכון, לא כתלונות, ולא כביקורת, אלא כצורך שישפר את חיי המשפחה. 
כדי שמהלך של למידה אכן יביא את התוצאות המקוות, כדאי, אך לא מותנה, שגם בן הזוג ילמד איך להקשיב נכון ולהבין שבן זוגו המבקש לשנות דבר מה או לקבל משהו, אינו מתכוון להצביע על משהו שלילי בהתנהגות, אלא מטיל אלומת אור על בעיה שמטרידה אותו. אם הלמידה תהיה משותפת התוצאה יכולה להיות דרמאטית, אבל גם למידה של הנישואין על ידי אחד מבני הזוג עשויה להביא תפנית.
admin VIP
אחד בא לבקש מהגר"ח קנייבסקי ברכה לשידוך. 
לאחר שהרב בירך את הבחור המתבגר, שאל אותו מה עליו לעשות לזרז העניין, 
אמר לו הרב תתפלל. 
מאוחר יותר אמר לו הרב, שישנה סגולה למציאת שידוך. 
ומהי שאל, והרב השיבו להשתדל לקיים מצוות שילוח הקן. זאת כמובא במדרש תנחומא ריש פרשת כי תצא. 'ומצווה גוררת מצווה מנין? דכתיב, כי יקרא קן צפור לפניך, שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים . אחריו מה כתיב? כי תבנה בית חדש וכ"ו, מה כתיב אחריו? כי ייקח איש אישה, תזכה לאישה ולבנים. 
הרי למדנו שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו
admin VIP

את המילה 'מתח' אנו מכירים כביטוי להרגשתו של אדם בעת שהוא נמצא במצב שאינו נח לו. בהמתנתו למצב שהוא מאד רוצה שיהיה, או בפחדו מפני דבר שאמור להיות והוא אינו רוצה שיהיה. במקורו נובע הביטוי 'מתח' ממתיחת חפצים. למשל, מתיחת "גומי". הגומי תפוס בתופסנים בין שתי קצוות. תופסני הגומי מצויים בתנועה של התרחקות זה מזה, בעוד שהגומי עצמו מצוי בתנועה להתקרב ולהתכווץ.
כשאנו מדברים על מתח נפשי הדבר דומה. כשאדם רוצה לעשות משהו שאינו עושה, או עושה דבר שאינו רוצה לעשות, הרי הוא מצוי במתח בין שתי מגמות אלו.
אדם מצד אופיו חש בנוח וברוגע בעת שהותו בחברה שבה מסכימים עם דעותיו. ומרגיש תחושת מתח מסוימת בקרבת שוללי דרכו והשקפתו. בהשפעת הרגשה זו הוא בורר את חבריו, וקובה את מקום מגוריו ופעילותו.


אולם טבעי הוא שבחברה האנושית קיימים חילוקי דעות. חז"ל אומרים(ברכות נח.):"שאין דעתם (של ישראל) דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה". בחלק מהמסגרות שבהן אדם מצוי, שוני ההשקפות אינו מציק לרגשותיו. בחלק אחר חילוקי הדעות עשויים להביא לעוינות בין מבטאי תפיסות השונות.
למשל: כאשר מדובר במערכת של עובד ומעביד, הרי ברור לעובד שהוא חייב לקבל את עמדותיו של מעבידו בנושאי עבודה, כמקובל במערכת היחסים בין עובד למעביד. כך גם מפקד ופיקודיו, הורים ובנים, מורה ותלמידיו. העובד, הפקיד,החייל, הבן והתלמיד מודעים לכך שהמסגרת שבה הם נמצאים היא מערכת של סמכותיות, שעל פיה פועלת החברה ולכן הם מקבלים את הוראותיו של הממונה עליהם, וכייון שהדבר ברור ומקובל בצורה חד-משמעית לא מתפתחת עוינות בין המורה לתלמיד. גם חילוקי דעות בין החברים אף על פי שאין לאף אחד סמכותיות על חברו, אינן גורמות לעוינות כיון שאינם מחייבים את מי שדעתו אינה זהה.
הבה ונבחן מה הוא המתח שבו הכלה מצויה ביחסיה עם חמותה. הכלה נמצאת בין שני קטבים רגשיים מחד-גיסא, החמות היא האמא של בעלה. היא גם מבוגרת מכלתה, ובהתאם לטבע האנושי וכן על פי החינוך שאדם מקבל יש להקנות סמכותיות ועמדה בכירה למבוגר. לכן גם הכלה חשה נטיה לכבד את חמותה כיוון שהיא מבוגרת ממנה.


אך כיוון שהענקת סמכותיות יתר לחמותה לא תיתחם רק בגינוני כבוד או האזנה לדבריה בדרך-ארץ, אלא תחייב לעיתים ביצוע של דברים באופן שונה ממה שהכלה סבורה שצריך לבצע, ולכן הכלה אינה מסכימה להעניק סמכות זו לחמותה.
משום כך, אם החמות למשל מציעה צורת התנהגות שהכלה אינה סוברת שהיא נכונה עבורה, או משמיעה לכלה הערה על אישיותה, מחד-גיסה לא קל להתעלם ממנה ולסרב לה.
מאידך-גיסה תוספת השנים שיש לחמות לעומת כלתה אינה ברמה ובסמכות המחייבת את הכלה לבצע את הוראותיה של החמות, ובודאי לא לנהל את חייה על פי הצעותיה של החמות. כלומר, לעומת מערכת היחסים בין הורים לבנים שבה יש לאב שליטה על הבן וכן המפקד על פיקודיו וזאת בצורה חד-משמעית ומקובלת, מערכת העליונות של החמות על כלתה אינה חד משמעית ואינה מקובלת בהכרח. לכן הימצאותה של הכלה במצב שאינו חד-משמעי יוצר את המתח ברגשותיה.


בנוסף לכך, מתפתח ברגשותיה של הכלה עוד נקודת מתח. הכלה מניחה שחמותה סבורה שכיון שהיא אמו של בעלה יש לה עליונות על כלתה והיא כבנה חייבים להטות אוזן למה שהיא אומרת. הנחה זו מהווה סתירה לנקודת המוצא של הכלה הסבורה שבסמכותיות היתר במסגרת משפחתה היא דווקא שלה – אמנם החמות השקיעה בבעלה את תמצית חייה אך לא כדי שיישאר תחת חסותה, אלא הפוך מכך, תפקידה של החמות להכין את בנה להתנתקות ממנה ולהיצמד לרשות אשתו.
אם הכלה תלמד מדוע היא מצויה בהרגשת מתח ביחסיה עם חמותה, יקל עליה לפעול בצורה משוחררת והגיונית ולפעול בצורה שתביא תועלת לכל המשפחה המורחבת.

 

admin VIP

ורא עולם ציווה על המין האנושי להינשא ולהקים משפחה, המצווה מנחה כל יהודי ליצור מסגרת המלכדת גבר ואישה לתקופה ארוכת שנים ולהרחיב את עולמו של בורא עולם ע"י הרחבת המשפחה.
אולם קשה מאד היה לקיים מצווה זו ללא שהקב"ה שזר במבנה האישיות של גבר ואישה סיבות לליכוד משפחתי זה. משום שקיימים גורמים רבים המרחיקים את האדם מיצירת אחדות זו.
הגורם הראשי האמור לעכב את האדם מלהינשא, הוא שאיפתו הבסיסית של האדם לחופש ולאי כבילות הכולל אי- כניסה למערכת המחייבת לאורך ימים ושנים ומאלצת את הנשוי לפעול לא בהתאם לרצונו החופשי.
כדי להוות משקל נגד הרצון לחופש ולאי נטילת אחריות מחייבת, יצר הקב"ה באישיותו של אדם "צרכים מקשרים" שיאחדו אותו עם בת או בן זוגו.


למעשה האדם לפני נישואיו מצוי בין שני כוחות סותרים האחד אי כניסה למחויבות, והשני צרכיו ונטיותיו הנפשיות. כמעט תמיד צרכיו ונטיותיו הנפשיות והרגשיות השואפים להיות חלק מדבר נוסף, גוברים על נטייתו להיות לבד ובלא כבילות, והוא משלב את עצמו כמו כל באי עולם במסגרת הנישואין.
בין הצרכים המקשרים את המין האנושי זה לזה, נמצא צרכים אישיים יחודיים לאותו אדם שאינם קשורים דווקא לנישואין וצרכים זוגיים הקשורים לנישואין ואפשר לזהות את כל בני האנוש הזקוקים לדברים דומים. בכתבתנו זו נעסוק בצרכים המתבטאים בנישואין ובפרט ב"צרכים מקשרים הגבריים".בכתבה הבאה נעסוק בע"ה בצרכים המקשרים הנשיים. ידיעת הגברים את הצרכים המקשרים הנשיים וידיעת הנשים את הצרכים המקשרים הגבריים תהווה את המנוף העיקרי בהשכנת השכינה בביתם של בני- הזוג
צרכים גבריים
הצורך החזק ביותר שיש לבעל מרעיתו הוא: שתהיה שבעת- רצון ממנו ותיהנה מעשייתו למענה, שהשמחה תקרין ותזרח מעם פניה ושהיא תביע במילים שמאד טוב לה, בעיקר בזכותו. צורך זה כה נדרש לו עד כשהיא אינה מגיבה בהתאם לציפיותיו אלה, הוא פונה אליה ומבקש ממנה פעמים רבות: "תגידי שטוב לך, תאמרי שאת נהנית, תביעי שביעות רצון, שאבין ממך שלא היית יכולה לחיות בלעדי וכו' וכו'" , אולם היא מתבוננת בו בפנים מלאות תמיהה ובתחושת מבוכה ואינה מבינה מה הוא רוצה ממנה.


במקביל לכך, הבעל חש באי רגיעה בצורה מטרידה כאשר רעייתו משדרת מצוקה ומביעה חוסר שביעות רצון ממנו, מעצמה, מעבודתה, ממזג האוויר, או מכל דבר אחר.
זאת ועוד. כאשר אישה מעירה בביקורת לבעלה, הוא חש פגוע פעמיים. פגיעה אחת ע"י העמדתו בצורה שלילית. פגיעה שניה, הוא מבין ממנה שלא טוב לה, והדבר יוצר לו חוסר נוחות ואי רגיעה. ביטוי חיצוני למצוקתו זו של הבעל אנו מבחינים בשפת גופו בעקבות תלונותיה של הרעיה, כאשר הוא מצמיד את כפות ידיו ספק על אוזניו ספק על ראשו ואומר: "אני רוצה שקט, שקט". זאת הוא אומר גם כאשר היא כלל אינה מגביהה את קולה בשיחתה ואינה צועקת בתלונותיה. הפעם כוונתו בביטוי ה"שקט" אינו בהבנה שלא להרעיש, אלא בצורך בשלווה ורוגע. כיוון שהקב"ה יצר ברגשותיו של הבעל תחושת חוסר רגיעה כאשר לרעיה לא טוב. זאת כדי לאלץ אותו לדאוג שלרעיתו יהיה טוב. אלא שבמילים שהבעל אומר "אני רוצה שקט" הוא מגדיר שלא במדויק את הרגשתו. מאותה סיבה אפשר לשמוע גבר האומר לרעיתו "רק שתהי רגועה, חשוב לי שתהי שלווה", או שהוא אומר לה בצורה פשוטה "מדוע את צועקת"? והיא מגיבה בפשטות ובצדק אני בכלל לא צועקת.


אישה שמעוניינת לסייע לבעלה לאהוב אותה. תשתדל שמעבר לצורך שלה לשתף אותו במצוקותיה, תציין בפניו שהיא מאושרת בנישואיה, שטוב לה במחיצתו שהיותה רעיתו גורמת לה לעונג רב ושבלעדיו היה קשה לה להיות מאושרת.
"צורך מקשר נוסף שהבעל זקוק מרעיתו, שתודה לו מאד על כל פרט בעשייתו למען המשפחה. זוגיות שבה האישה אינה מודה לבעלה על פעולותיו היא זוגיות שבה הבעל מתקשה לפתח מערכת רגשית חיובית כלפי רעיתו.
בנקודה זו ניתן לציין שמבנה הנפש של האישה מצטיין בהרבה הוקרת טובה לחברותיה ושכנותיה על כל פעולות פעוטות שהן עושות עבורה. אך על פי רוב היא חשה מעצור נפשי להודות לבעלה.
ההסבר מדוע גבר זקוק להוקרת טובה, ומדוע אישה מתקשה להודות לו יובא בכתבה אחרת בע"ה. אך נכון לציין, שהניסיון מלמד שככל שאישה מודה לבעלה כך הוא מוכן ואף מעוניין לסייע בידה.

 

admin VIP
אחד הזמנים הקשים העוברים על אדם צעיר, הוא תקופת ההחלטה על בחירת בן- זוג. הנכון הוא שההתלבטות אינה מסתיימת בבחירת בן- הזוג ובנישואין עצמם, פעמים רבות לאורך שנות הנישואין אדם מתלבט האם בחירתי הייתה נכונה, האם ההחלטה לא הייתה פזיזה מדי, האם יכול להיות שחיי היו נראים אחרת אילו הייתי פוגש 'במקרה' בן- זוג אחר.

הבה נבחן מה גורם להתלבטות הקשה והמתסכלת. בכתבה זו גם אם לא נציע הצעות מעשיות, ההבנה של התהליכים הרגשיים תועיל מאוד למתלבטים.

האמת היא שההתלבטות בבחירת בן- זוג מובנת מאליה, היא מלמדת על בגרות ובשלות לנישואין, וההבנה לקראת עומדים לעבור. שהרי החלטה על בחירת בן- זוג, הינה החלטה חשובה ביותר שאדם צריך להחליט עליה. להכרעה יש השלכות לכל שנות חיי האדם, ואף לנצח נצחים בהתחשב בצאצאים שיולדו. זאת ועוד בהבדל מכל שותפות אחרת שאפשר להיכנס אליה ולצאת ממנה בקלות יחסית. נישואין היא מסגרת שלא קל להיכנס אליה ואף קשה מאוד לצאת ממנה, בעיקר אם מדובר במשפחה שהתרחבה. לכן אין פלא שייסורי ההחלטה מתישים את המתחבט. אדרבה, ניתן לומר שאדם שהחלטתו על בחירת בן- זוג קלה הדבר עשוי להעיד עליו כאדם שאינו רציני ולא בוגר, ואינו מודע דיו לגבי המסגרת שאליה הוא נכנס.



אך יש קבוצות של אנשים שנתקלים בקשיי החלטה בצורה מאוד חזקה, ומעבר למצוי. בין הקבוצות האלה נוכל לגלות: 

א. אנשים רציניים הבוחנים תמיד כל צעד שהם עושים מה הם השלכותיו. ההתנהגות נובעת מהבנתם את המסגרת אליה הם נכנסים, ולכן הם בודקים שוב ושוב, האם בן- הזוג וההתאמה אליו תניב את הפירות המקווים.

ב. אנשים הססניים. אדם המהסס בכל הוצאה כספית, או בקניית בגד, אין זה פלא אם יהסס בבחירת בן- הזוג. במקרה זה גם אם המהסס סבור שהמוצע לו מתאים לו מאוד, יקשה עליו להחליט באופן חיובי על הקשר.

ג. אנשים הפוחדים מנישואין. על פי רוב אדם שבמשפחתו מישהו נכשל בנישואיו- הוריו או אחיו, יקשה עליו להחליט לסגור קשר של נישואין. נראה שרוב המתקשים להחליט שייכים לקבוצה זו.

ד. בין הקבוצה הרביעית נוכל לגלות אנשים שבעבר היה להם קשר רגשי למישהו שאותו פגשו לצורך נישואין, אך מסיבה כל שהיא המפגשים לא הסתיימו בנישואין. הקשר הרגשי שהיה עם אותו אדם נהפך למדד שעל פיו כל מי שיפגשו ובמחיצתו לא תיווצר חוויה הדומה בעוצמתה, יהיה קשה להחליט על יצירת קשר הנישואין עמו.

ה. יש מבין המתקשים להחליט כאלה שקשה להם להחליט משום שהם אינם מרגישים 'סחף רגשי' אל המוצע להם. צפייתם להרגשה כזו נובעת מקריאתם ספרות העוסקת בקשר שבין גברים לנשים או מצפייתם בתוכניות טלביזיה, המציגות קשר בין גבר לאשה כקשר סוחף. גם אם הצופים מבינים שהדבר הינו רק סרט קשה להם להשתחרר מהרצון להרגיש הרגשות דומות. פעמים נראה להם שחברים או חברות שהתארסו נראו מאושרים, והם אינם חשים תחושות אושר ושמחה דומה.

ו. גם מי שאינו כלול באחת מהקבוצות שהוזכרו, עשוי לעבור קשיי החלטה. יש לדעת שכאשר שאדם מתקרב לרגע ההכרעה על נישואין, מחשבתו התת- מודעת מבינה שאם ההחלטה תהיה חיובית, הרי יהיה צריך לעשות מספר שנויים בחיים. להיות בעל לאשה או אשה לבעלה. להתקשר עם עוד אדם לתקופה ארוכה. בעל בית. מפרנס. אולי אב לילדים. הכניסה להתחייבות חדשה, גורמת לרתיעה ואף להקפאת רגשות כלפי בן- הזוג שעמו יש להיכנס לחיי הנישואין.



להיבט הזה חובר גם הצורך לשנות הרגלים. מסיבה זו עשוי האדם לסגת מהחלטתו, מיד לאחר אירוסיו, או ערב נישואיו. כיוון שהקשיים הרגשיים קשורים לשלבי ההחלטה, כמעט כולם נעלמים מיד לאחר הנישואין.

המתלבטים מתקשים לאתר את הסיבה האמיתית המונעת מהם להגיע להחלטה. הדבר קורה בעיקר לקבוצה הפוחדת מנישואין. על פי רוב אדם אינו אומר לעצמו "אני פוחד", כיון שפחד הוא דבר בלתי הגיוני, וגם אם הוא מבחין ברגשותיו שהוא פוחד הוא אינו מודע לעד כמה הפחד אינו נותן לו להגיע להחלטה חיובית. כמו כן רבים מבין הפוחדים להינשא, רוצים להינשא והם אינם מצליחים להיפרד בין היותם רוצים להינשא להיותם פוחדים להינשא.

לכן נפשו מחפשת ונדמה שאף מצאה סיבה לאי החלטתו ללכת לנישואין עם אותו בן זוג. ברוב הפעמים יטען המתלבט שבן- הזוג אינו יפה דיו.
דפים: הקודם 1 2
צילום מוגן בסיסמה
צילום מוגן בסיסמה
צילום מוגן בסיסמה