il

בלוג משתמש

admin VIP
קבוצת חוקרים הציגה שאלה בפני ילדים בגילאי 8-4 שנים.
השאלה הייתה "מהי משמעות האהבה", 
והתשובות שהתקבלו היו הרבה יותר מרחיבות ומעמיקות 
מאשר אפשר היה לצפות מילדים בגילאים הללו:

האהבה היא התחושה הראשונה שמרגישים לפני שמתחילים הדברים הרעים.

כאשר מישהו אוהב אותך, 
הדרך בה הוא קורא בשמך היא שונה. 
אתה יודע כי שמך בטוח בפה שלו.

אהבה זה כאשר אתה אוכל עם חבר 
ונותן לו את רוב הטוגנים שלך, 
בלי שאתה מבקש את שלו בתמורה.

אהבה זה שכאשר החבר שלך עשה שטות שהזיקה לך, 
אתה מאוד כועס עליו, אבל אתה לא צועק, 
כי אתה יודע שזה עלול לפגוע ברגשות שלו.

אהבה זה מה שגורם לך לחייך אפילו שאתה עייף.

אהבה זה כאשר אימא שלי מכינה קפה לאבא שלי, 
אבל לפני שהיא מגישה לו, היא טועמת קצת
כדי לבדוק שהקפה טעים...

אהבה זה כאשר סיפרת לחבר שלך משהו לא טוב על עצמך, 
ואז אתה פוחד שהוא לא יאהב אותך יותר, 
ופתאום אתה מגלה שלא רק שהוא לא הפסיק לאהוב אותך, 
אלא שאפילו הוא אוהב אותך יותר!

אהבה זה כמו זוג קשישים נחמדים, 
שהם עדיין ממשיכים להיות חברים טובים, 
למרות שהם ביחד כבר שנים רבות.

כאשר הייתי צריכה לבצע את קטע הפסנתר הראשון שלי, 
הייתי מאוד נפחדת ומבוהלת והסתכלתי מסביב בכל הקהל, 
עד שראיתי את אבא שלי מנופף את היד לעברי ומחייך אלי.
הוא היה היחיד בקהל שעשה זאת, ואז נרגעתי.

אהבה זה כאשר אמאלה שלי נותנת לאבאלה שלי 
את מנת העוף הכי גדולה.

אני יודעת שאחותי הגדולה מאוד אוהבת אותי, 
כי היא נותנת לי את הבגדים שהיא לא משתמשת, 
ואז היא צריכה ללכת לקנות לעצמה בגדים חדשים

אסור לומר ככה סתם "אני אוהב אותך" כאשר לא מתכוונים לזה,
אבל אם באמת! אוהבים מישהו צריך לומר לו, 
כי אולי הוא שכח.
admin VIP
כמעט לכל אדם מתברר לאחר נישואיו, שבן זוגו שונה, מעט או הרבה, מכפי שסבר לפני נישואיו. על פי רוב בן הזוג מתגלה פחות חיובי מאשר קודם לכן. אפשר להסיק מכך שנסיון ההיכרות בתקופה שלפני הנישואין, תורם רק מעט להכרתו, ובני זוג הולכים אל החופה ללא היכרות מספקת לבניית חיי משפחה.

מדוע קשה להכיר במידה מספקת את המועמד לנישואין? האם קיימת בכלל אפשרות לבחון את התאמתו של אדם לצורך הקמת משפחה? כדי לנסות לענות על שאלות אלו ניעזר במסקנות שהגיעו אליהן במעקב שנערך אחר מערכת ההיכרות האישית הקיימת בתרבות המערבית. בחרנו במערכת זו, משום שבהיותה 'פתוחה' יש לה, לכאורה, רקע טוב יותר לבדיקת התאמתם של בני הזוג מאשר למערכת השידוכים הדתית.

בחירת מועמד לנישואין מצריכה הכרת האישיות של בן הזוג, ומידת התאמתם זה לזה. הקשר החשוב ביותר בנישואין הוא הקשר הרגשי שביניהם. עניין זה הוא בעל חשיבות מכרעת לשותפות ממושכת, בין אנשים בכלל ובין שותפי נישואין בפרט. קשר נפשי הנדרש לנישואין אינו ניתן לבדיקה על ידי איסוף אינפורמציה על המועמד לשותפות, בדיקת התאמה רגשית זו יכולה להיעשות רק על ידי בני הזוג עצמם ללא התערבות אחרים, ושום סיוע בהכוונה לא יעזור לבני הזוג, אפילו לא סיוע של ההורים.

לכאורה, גם בנקודה זו יש יתרון למערכת ההיכרות האישית. האומנם?

הכרות ותיירות

על אף מעלותיה ויתרונותיה, לכאורה, של מערכת ההיכרות האישית, מתברר שמערכת זו לא תרמה הרבה להיכרות הדרושה לצורכי נישואין. הדבר נלמד ממחקרים שבהם נשאלו אנשים נשואים: "אם היתה ניתנת בידך האפשרות לחזור ולהינשא, האם היית בוחר בבן הזוג שאתה נשוי לו היום?" חמישים ושבעה אחוז מהנשאלים השיבו בשלילה.

בעלי מקצוע טוענים שמספר הסבורים שטעו בבחירת בן הזוג גדול יותר, אך הנשאלים אינם משיבים בשלילה, משום שלדעתם לא ברור להם שהחלופה לבן זוגם תהיה טובה יותר. אם כן, מדוע, תנאים כה טובים להיכרות כפי שהם מצויים בחברה המערבית, מניבים תוצאה כה מאכזבת?

כשבני זוג נשאלים מה גורם להם לראות את בן זוגם באופן שונה מאשר היה נראה להם לפני הנישואין, תשובותיהם הן די סתמיות, למשל: "זה לא אותו דבר", "הוא אינו אותו אדם", או "הוא לא התנהג לפני הנישואין באופן טבעי". אחרים משיבים: "ההיכרות הממושכת לפני הנישואין קצרה מדי לעומת החיים הממושכים יותר לאחר טקס הנישואין". תשובות אלה מצביעות על סיבות נכונות, אך חלקיות ולא ממצות.

הדבר דומה לתייר המבקר בארץ זרה. הוא נהנה מאוד מהאוירה, מהמפגש עם האנשים שמסביבו, מהנוף, מהטיולים ברגל וברכב, מאכילה במסעדות. שנים רבות לאחר הטיול הוא עדיין מספר בערגה על אותם ימים נפלאים שעברו עליו באותה מדינה. על אף כל זאת, אין הוא קובע את מקום מגוריו בארץ שבה ביקר ונהנה, והוא מעדיף להשאר בסביבתו המקורית. למרות שאין בה את כל אותם הדברים שגרמו לו את חוויות התיור. הסיבה לך היא שמאתר תיירות אדם מצפה לדברים אחרים ממה שהוא מצפה מאזור מגוריו הקבוע.

כשאדם נמצא בביתו אין הוא מוצא כל נועם באפשרות שיש לו לקפוץ למסעדה המצויה מתחת לביתו כדי לאכול שם. באזור מגוריו הוא גם מעדיף לנסוע, ולא לכתת רגליו בהליכה ממושכת יום יום. עבור התייר, הרים גבוהים המתנשאים לגובה רם הם אזור נהדר לטייל בו ולהשקיף ממרומי הפסגות אל העמק המשתפך למרגלותיו. לעומתו התושב הקבוע יתייחס להרים כמעכבי תחבורה קשים ביותר. רעש המון אדם, המתמזג בצעקות רוכלים המכריזים על מרכולתם בתוך שוק מזרחי אקזוטי, עשוי להיות מטרד עבור תושב המחפש נקיון ושקט, אך הוא מקום מרתק עבור התייר המשתרך לו בשבילים הצרים של השוק, מתחכך בדוכני המכירות ונדחף מפעם לפעם על ידי קונים ממהרים.

הראייה השונה את בן הזוג, אינה מתחוללת רק לאחר הנישואין אלא אף קודם לכן. עובדה היא שגברים ונשים רבים, שנפגשו פעמים רבות במשך תקופה ממושכת באוירה ובתנאים שבהם יכלו להכיר זה את זה היטב ובטחונם היה רב שהם זוג מתאים לנישואין – ואף על פי כן כשהגיע הרגע שבו היו צריכים להחליט באופן מעשי על נישואין, חשו בנסיגת רגשות ובאי-ביטחון בכדאיות הנישואין.

דבר זה קורה משום שרק ברגע הדיון המעשי להליכה לנישואין, המחשבה מציבה את עצמה בעמדה הנכונה והאמיתית לבדיקת נתוני בן הזוג, ואז עולות השאלות: האם אכן הוא מתאים לי לנישואין? האם הייתי רוצה שהוא יהיה הורה לילדי? האם אשאר עמו לנהל מערכת יחסים ביתית, מחייבת וממושכת מאוד?

עיוות מימדים

מעל ומעבר להסברים הסתמיים על אי-הכרת בן הזוג לפני הנישואין, יכול כל אדם נשוי להיזכר שאף על פי שלא הכיר את בן זוגו לפרטי פרטים, בכל זאת הכיר את תכונות היסוד שלו – הן את החיוביות והן את השליליות – פזרן או קמצן, עניו או גאוותן, רגוע או כעסן, איש אמת או בעל נטייה לשקר וכדומה. היכרות זו, ובעיקר הכרת התכונות השליליות, נתנה לבן הזוג את התחושה והביטחון שהם רואים את המועמד לנישואין בצורה אובייקטיבית, שהרי אילו היו 'מסונוורים', היו מבחינים אך ורק בתכונות החיוביות.

הסיבה שבן הזוג נראה אחרת לאחר הנישואין, אינה משום שהתנהגותו השתנתה, אלא משום שאחרי הנישואין ההסתכלות על בן הזוג היא שונה מאשר קודם לכן. התכונות החיוביות נראות לפני הנישואין חיוביות יותר מאשר לאחריהם, והתכונות השליליות נראות פחות שליליות ופחות משמעותיות מכפי שהן נראות אחר הנישואין. השוני אינו בתכונות של בן הזוג, אלא בראייה של מי שצריך להעריך אותו. תופעה זו נובעת מתכונה אנושית הקרויה 'עיוות מימדים'.

כאשר אדם רוצה משהו בכל מאודו, הרי הנתונים החיוביים שבאותו דבר נראים לו מאוד חיוביים, והנתונים השליליים נראים לו מגומדים במקצת, ונראה לו שאפשר להתגבר עליהם בקלות יתירה. כך הדבר גם במערכת הכרת בן הזוג. אם נוצרה מערכת רגשית עמוקה בין בני הזוג, הרי כל תכונה חיובית המתגלה אצל הזולת מחזקת את המגמה הרגשית הקיימת ביניהם.

לעומת זאת, תכונה שלילית שתתגלה תגרום למחשבה שכדאי להתנתק ממנו, דבר העומד בניגוד לנטייה העכשווית המבקשת לשמר את בן הזוג. התוצאה תהיה שתכונה של הצד האחר הנראית שלילית, מתגמדת באמצעות הקביעה: "זו תכונתם של כל הגברים, או של כל הנשים". תכונות שליליות אחרות נראות זניחות בזכות האמונה ש"אוכל לשכנע אותו לאחר הנישואין להתנהג אחרת", או "הוא בעצמו הבטיח לי שישפר את התנהגותו".

אולם, עם הנישואין, יותר ממה שבן הזוג משתנה, משתנה זוית הראייה שממנה רואים אותו – תכונות המצויות בבן הזוג ושנראו קודם הנישואין כחיוביות וחשובות מאוד, נראות עתה כמינימליות ושוליות. לעומת זאת, התכונות השליליות שנראו לפני הנישואין זעירות, נראות עתה עקרוניות וחשובות, עד שמתעורר ספק בתבונה שהיתה בנישואין עם בן זוג זה. אז גם נזכרים שאי-פעם לפני הנישואין חששנו שנגלה את בן הזוג במגרעותיו, אך העדפנו לדחוק את החששות אל תחת סף ההכרה.

במערכת ההיכרות קיימת בעיה נוספת. לעיתים אחד מהמשתדכים מציג בפני זולתו דרישה נחרצת לגבי התנהגות מסויימת בחיים, או מציג משאלת חיים ושאיפה בלתי מתפשרת, כגון: התמדה ללא ליאות בלימוד התורה, הסתופפות בחצר החסידית בהתלהבות רבה ביותר, או עמדה בנושא מי אמור לפרנס את המשפחה. 

הצד השני עשוי להיות מצוי בעת הצגת העמדה במצב שהוא מאוד מעוניין בהצעה השידוכית, ולכן הוא עלול להסכים לדרישה, ולהבטיח לעשות מה שנדרש ממנו כדי לקיימה. הוא אף עשוי להיות בטוח שהוא רוצה מעצמו לעמוד באותה דרישה, אך עד עכשיו לא היתה לו סיבה מספקת כדי לבצע אותה. אולם לאחר הנישואין מתברר שאינו עומד בצפיות ולא בהבטחות שהבטיח בכנות.

הנושא מגיע לידי ויכוח שבו אומר אחד מהם לזולתו: 'אמרתי לך עוד לפני הנישואין שהדבר הזה מאוד חשוב לי, ואתה יודע שלא הייתי מתחתן איתך לולא הייתי בטוח בעקבות הבטחתך שאכן אשיג את שאיפת חיי'. הזולת מאשר שהוא אומנם הבטיח לעמוד במשאלה, אך מצהיר: 'באותו זמן עניתי תשובת אמת, תחושתי היתה שאפילו אני עצמי מעוניין בכך, ולא רק משום שאתה ביקשת, אך עתה מתברר לי שזו היתה טעות, ואינני מצליח לעמוד בדרישותיך'.

דומה הדבר לאדם שמוסרים לו חבילה ושואלים אותו: האם אתה מוכן ויכול לשאת אותה עמך? הלה מרים את החבילה, כדי לבחון את יכולתו ליטול אותה, ומתברר לו שאומנם היא כבדה, אך אפשר לשאתה, ושיש לו אף עניין ורצון לקחתה עימו. אכן הוא יוצא לדרך לוקח אותה עמו, ומתברר לו שהיא נסבלת, אולם ככל שמתארך זמן הנשיאה, הוא חש שהחבילה מכבידה עליו יותר ויותר, והנכונות לשאתה הולכת ופוחתת. זאת משום שעקב הנשיאה הממושכת של החבילה והצורך לשמור עליה במצבים שונים, מצטברים אצלו עייפות ואיבוד מוטיבציה, ואומנם היה אפשר באופן תיאורטי לשער מראש שהם יתרחשו, אך לא לחוש ולהרגיש בהם בפועל.

תהליך זה קיים בשטחים רבים. אדם נכנס לעסוק בעבודה חדשה, הוא אסף מידע על הדברים שבהם יצטרך לטפל ונראה לו שבקלות יתירה הוא יצליח להתמודד עמהם. לעיתים הוא אף אומר לעצמו: סוף סוף יהיה משהו שיחייב אותי לשפר את התנהגותי. אולם לאחר היכנסו לאותו עיסוק, מתברר לו שהקושי להיאבק לאורך זמן עם המטלות המוצבות בפניו גדול מכדי שיהיה לו רצון להתמודד עמהן ולהצליח יום יום.

כאמור, התפתחות דומה עלולה להתרחש גם בתהליך בחירת בן הזוג. כאשר אתה רוצה בו, אתה מבטיח לו ולעצמך שתעמוד בדרישותיו ותיענה לצרכיו, ואכן ההבטחה היא כנה ואמיתית. אולם כאשר אתה מתחיל לבצע את ההבטחה, מתברר לך אט אט שבזמן שהבעת את נכונותך למלא את צפיותיו לא הבאת בחשבון את כל הקשיים העשויים להתהוות בדרך הביצוע.

תופעת 'עיוות ממדים' היא בעלת השפעה רבה על הנישאים מתוך היכרות אישית, אולם כיון שהיא תופעה אנושית המצויה אצל כל אדם, יש לה השפעה גם על הנישאים מתוך היכרות שידוכית. עצם הרצון הטבעי להינשא, גורם שתכונות המוצע לשידוך תיראינה טובות יותר מאשר הן במציאות, ותכונותיו הרעות תיראינה לא כל כך נוראות, ואין אדם המסוגל לנטרל מגמה זו. כמו כן, כיון שהבן והבת חשים את דאגת ההורים ורצונם להשיא אותם, נוצר אצלם רצון לשתף פעולה ולהביא בהקדם את ההורים לרווחה נפשית.

הביטחון המטעה

על אף חוסר הניסיון של המשתדכים, הם רוויים בעודף בטחון עצמי. כל אחד חושב לעצמו שהוא מודע לקשיים אפשריים העלולים להתרחש במערכת יחסים שבה צריך לחיות באופן צמוד עם אדם אחר לאורך ימים. בעבר, כך הוא אומר לעצמו, הוא התגבר כבר על כמה וכמה קשיים שהיו לו עם חברים ללימודים או לחדר המגורים. הוא לא רק יודע על הצורך להתגבר, אלא אף עשה כן בפועל במקרים רבים כאשר היה לו ויכוח שלא באשמתו עם חברים, והוא היה המוותר לזולתו. העתיד נראה לו ורוד, כיון שעקרונות שיפור המידות שלמד בישיבה או בסמינר, יעזרו לו להבליג על קשיים שיצוצו לאחר הנישואין והוא אף יתגבר עליהם.

גם כאשר מכירים ורואים את חסרונותיו של המועמד לנישואין, קיים בטחון כל שהוא, שיצליחו לשנותו לאחר הנישואין, אף על פי שלפני הנישואין לא ניסו לבחון בצורה יסודית אם הוא פתוח לשינוי. לאחר הנישואין, כאשר קיימת כבר התחושה שבן זוגי שייך לי ואני רשאי לשנותו, אז מתגלים הקשיים. כיון שכל אדם רוצה שיקבלו אותו כפי שהוא. צורך רגשי זה פעיל מאוד בעיקר בתקופה הראשונה שלאחר הנישואין, ומשום כך בן הזוג מתקומם כנגד הנסיון לשנותו, ואף מפתח תחושת עויינות כלפי המנסה לשנותו.

אהבת הניגודים

אחת הטעויות האורבות לעיתים לנפגשים לשם היכרות לפני הנישואין, היא ההרגשה הטובה שלהם כשהם שוהים במחיצת הצד השני השונה מהם. משום שדווקא הניגודים עושים את המפגש ביניהם למעניין מאוד – מרחק לשוחח עמו, להאזין לו ובעקבות זאת אף להגות רעיונות חדשים, ואף פעם לא משעמם.

עובדה זו כשלעצמה היא נכונה מאוד, ואף על פי כן טמון בה חשש להטעייה עצמית. תועלתם של הניגודים היא רק לגבי היבטים מסויימים של החיים, כאשר אפשר לפתח שיחה ברמה גבוהה בעקבות העמדות הנוגדות של כל אחד מהמשוחחים. כל אחד מהם אף חש שהוא מתפתח בחשיבתו באמצעות הויכוחים והידע החדש שנלמד. אולם המערכת המעניינת הזאת, אין בה כדי להוכיח על מה שיקרה לאחר הנישואין, כאשר הם ייכנסו למערכת חיים ממושכת שיש בה לא רק שיחות, אלא בעיקר מטלות רבות, שביצוען מחייב הסכמה הדדית. הניגודים והשוני בקוי החשיבה של בני הזוג יקשו עליהם את החיים היום-יומיים.

השפעה בלתי מודעת על בחירת בן הזוג

בשיקולים לבחירת בן זוג, מתערבות גם השפעות בלתי מודעות. לעיתים, אנשים 'נמשכים' אל בן זוגם בלא לדעת מדוע. עצם המשיכה ללא סיבה הנראית לעין, נותנת להם 'תבלין מיסטי' חיובי. הם אומרים לעצמם: 'יש בו כנראה משהו התואם לאישיותי ולכן אני נמשך אליו', והם רואים בכך עדות להתאמה מופלאה ביניהם.

הנכון הוא שיש לפחות משהו במשיכה הטבעית, בכדי לקדם את הקשר שיכול להתפתח בין בני הזוג, ויש בה גם תועלת במה שהיא מקילה על חשש והססנות טבעיים הקיימים בליבו של כל אדם כאשר הוא עובר שינוי רב משמעות ככניסה לחופה. אך הסיבות להימשכות דווקא אליו, עלולות להיות בלתי קשורות כלל להתאמת התכונות בין בני הזוג. 

כל אדם מחפש בן זוג בעל צורה חיצונית הנראית לו בעיניו נאה, וכנראה שצורה זו מקרינה לו משהו בעקבות השפעות ילדות. לעיתים, צליל הקול משפיע השפעה חיובית. לאחרים יש הד נפשי חיובי לשמו של בן הזוג. מקובל, שבאופן ראשוני אדם נמשך לאישיות הדומה להוריו לפחות בחלק מתכונותיה, זאת גם אם לא היה בינו לבין הוריו קשר חזק במיוחד, ולעיתים קרובות אף אם אין לו דעות חיוביות עליהם. הקשר עם בן זוג זה מתפתח במהירות והם חשים בנוח זה עם זה כאילו ההיכרות ביניהם כבר ממושכת ועתיקת יומין.

המבחן האמיתי לאחר הנישואין

מהאמור לעיל יש להסיק שההחלטה על שותף מתאים לנישואין הינה הימור מוחלט. הנעלם מרובה על הגלוי. אין בידי בני אנוש כלי מדידה ובחינה אמינים ומדוייקים להתאמת בן זוג לצורך נישואין, משום שאי אפשר ליצור מערכת קדם נישואין הדומה למה שיקרה אחרי כן, לא במספר השנים שכוללים הנישואין, ולא ביצירת התנאים לבדיקת התנהגות במשפחה שהתרחבה, על היבטיה הכובלים ועל קשיים כלכליים ואחרים העלולים להתפתח בתקופת הנישואין. מבחינה זו אין עדיפות לאף אחת ממערכות ההיכרויות על פני חברתה. בדרך כלל מה שיקבע את הצלחת הנישואין אינו עם מי נתחתן, אלא אם נדע לנהל נכונה את מערכת הנישואין שלנו.

* * *
לאחר שהצבענו על הקשיים לעמוד על טיבו האמיתי והמדוייק של המועמד לנישואין, ברור גם כן מדוע לא נמצא הבדלים משמעותיים ברמת ההתאמה בין הנישאים לאחר היכרות מינימלית לבין הנישאים לאחר פגישות רבות וממושכות. כי, כאמור, מה שיקבע את הסתגלותם של בני זוג זה לזה ואת הצלחת הנישואין, כמעט אינו תלוי במי שעמו יקשרו קשר של נישואין, אלא אם ידעו כיצד לחיות יחדיו לאחר הנישואין: האם ינהלו את חיי המשפחה שלהם בצורה הנכונה, האם יעודדו זה את זה בהיתקלותם בקשיי הפרנסה, כיצד יתמודדו עם האתגר של הצטרפות ילדים למשפחה המתרחבת, וכיצד יתייחסו זה לזה במצבי לחץ ומתח. נושאים אלה, כמובן, אינם ניתנים לבדיקה לפני הנישואין.

הדרכה

בתקופה האחרונה קיים נוהג שחתנים וכלות ניגשים ללמוד את הליכי הנישואין, ולא רק את ההלכות. הדבר חיובי ביותר, משום שהעוסקים בטיפול בבני זוג יכולים להצהיר שכמעט כל הקשיים המתגלים בנישואין נובעים מחוסר ידע והכרת אדם את עצמו, ובעיקר הכרת ההבדל שבין גבר לאישה ברגשותיהם וציפיותיהם השונים זה מזה. לכן עדיף ללמוד כל מה שאפשר עוד לפני הנישואין, ולא, חלילה, בדרך הקשה של כישלון לאחר הנישואין. 

כיום אפשר להשיג ספרות כשרה וקלטות בנושא של תקשורת בנישואין. אומנם אנשים שלא התנסו בנישואין, עשויים להתרשם מההאזנה ומקריאה שקיימים קשיים רבים בין בני זוג והנישואין הם "דבר מפחיד". אך אף על פי כן עדיף לקרוא על קשייהם של אחרים, ולחסוך בכך קשיים לעצמם. הדבר יכול לעזור כאשר בני הזוג ייתקלו בקשיים מסוימים לאחר הנישואין, ואז הם לא יראו בכך בעיה אישית וחסרון ייחודי של בן זוגם, אלא מצב נורמלי העלול לקרות לכל אדם נשוי. 

אם בני הזוג יעשו מצידם את כל אשר מוטל עליהם להתכונן לנישואין, ומתוך מוכנות יתפללו לבורא העולם שישכין את שכינתו בביתם, מבוטח לה לתפילה על רוחניות שאינה חוזרת ריקם.
admin VIP
הבן והבת שפניהם לנישואין, חייבים להיזהר מלשתף חברים או קרובים שאין זקוקים לעצתם כדי להחליט בנושא. גם אם נראה להם, שהם "בשלים" להחלטה חיובית ו"לגמור" את השידוך, לא כדאי להודיע זאת לאחרים לפני שהדבר הוסכם גם על ידי הוריהם. 
זהירות זו תחסוך אי נעימות העלולה לצמוח אם ההורים משני הצדדים לא ישתוו ביניהם על רקע כלכלי או אחר. כמו כן יש להימנע מלספר או לרמוז לחברים, ואף לא לקרובי משפחה, על ההצעה המוצעת ולבטח לא על קיום הפגישות, גם אם התהליך מצוי על סף סיכום חיובי. 
הפרסום עשוי ליצור לחץ חברתי - הכול ממתינים לסיומה הטוב של השמועה הנפוצה. לחץ זה יגרום שגם אם יש לנפגש מחשבות על הפסקת הקשר, הוא עלול להחליט בחיוב, בעקבות הציפייה והבשורה שחבריו ממתינים להן.
admin VIP
בתקופה האחרונה קיים נוהג, שחתנים או כלות ניגשים ללמוד את הליכי הנישואין, ולא רק את ההלכות. הדבר חיובי ביותר, משום שהעוסקים בטפול בני-זוג, יכולים להצהיר שכמעט כל הקשיים המתגלים בנישואין אינם בהכרח עקב השוני שבין בני-הזוג, אלא בעיקר מחוסר ידע. לכן עדיף ללמוד לפני הנישואין כל מה שאפשר ולא בדרך הקשה של כשלון לאחר הנישואין.

כיום אפשר להשיג ספרות כשרה, או להאזין לקלטות בנושא של תקשורת בנישואין. נכון הוא, שאנשים שלא התנסו בנישואין, עשויים להתרשם מההאזנה והקריאה שקיימים קשיים רבים בין בני זוג, והנישואין הם "דבר מפחיד". אך עדיף לקרוא על קשייהם של אחרים, ולחסוך בכך קשיים אישיים. 

הדבר יכול לעזור כאשר בני הזוג ייתקלו בקשיים מסוימים לאחר הנישואין ואז הם לא יתייחסו לכך כבעיה אישית וחסרון ייחודי של בן זוגם, אלא כמצב נורמאלי העלול לקרות לכל אדם נשוי. אם בני הזוג יעשו מצידם את כל אשר מוטל עליהם מבחינה טכנית, ובעיקר יתפללו לבורא העולם שישכין את שכינתו בביתם, מובטח לה לתפילה על רוחניות שאינה חוזרת ריקם.
admin VIP
על אף 'הנעלם הגדול' בניסיון למצוא בן זוג מתאים, וההפתעות המתגלות לאחר הנישואין, חובה לקראת הקמת בית בישראל, לעשות כל מאמץ כדי לוודא שהמשתדכים יהיו בעלי מירב נתונים תואמים ככל האפשר. משום שגם התאמה חיצונית מינימאלית של רקע דומה, עשויה לעזור לאחר מכן להתגבר על הקשיים הגדולים והאמיתיים. הנחיה זו מובאת בדברי הספורנו (בראשית ב, כד):
"...ראוי שישתדל האדם לישא אישה הוגנת לו וראויה להדבק בו... כי לא יהיה דיבוק אמיתי בבלתי דומים, אבל יהיה בדומים לבד כי אז יכוונו לדעת אחת...". חובה זו נלמדת במסכת קידושין (מא.) ממצות "ואהבת לרעך כמוך". על פי מצווה זו מציינת הגמרא שיש לבדוק את בן-הזוג עוד לפני הנישואין, כדי שאחרי כן לא יתגלו פגמים שיגרמו לדחייה רגשית ולאי קיום מצות "ואהבת".
לפיכך יש להשתדל שהמוצעים לשידוך ישתייכו לאותה עדה ואף לאותו חוג וקהילה. כמו כן שההורים של שניהם יהיו מסוגלים למצוא שפה משותפת. שהבחור והבחורה למדו במוסדות חנוך המחנכים לדעות זהות, ולשאיפות חיים דומות. כמו כן שרמת השכלתם אינה שונה באופן קיצוני. כל אלה, כמובן, בנוסף לבירור המדוקדק על כל אחד מהם, על התנהגותו בינו לבין עצמו ובינו לבין חבריו:
כיצד הוא מגיב בתנאי לחץ, האם הוא בעל אישיות רגועה או מתוחה?
האם הוא בעל רגישות גבוהה להתייחסותם של הסובבים אותו, האם הוא נעלב מכל דבר פעוט?
האם הוא בעל ראיה חיובית לנעשה סביבו, או שהוא רואה רק שחורות?
האם אין הבדלים משמעותיים ברמת הפקחות שלהם?
האם אין ביניהם הבדלים משמעותיים לגבי דקדוק במצוות?
הבירור צריך להיעשות אצל מגוון אנשים המכירים את הבחור או את הבחורה, ואם הדוחו"ת דומים והתשובות זהות, אפשר לסמוך עליהם. כל זאת, כמובן, כאשר התשובות לשאלות הן מפורטות, ולא רק סתמיות - "הוא בחור נפלא" או "היא בחורה נפלאה". תשובה כזו אינה מספקת, אפילו אם היא נאמרת בהתלהבות רבה.
כדאי לערוך את הבירור המרבי לפני קיום תהליך הפגישות בין המוצעים, כדי למנוע אי נעימויות אם יתגלו לאחר מכן פרטים שאינם מוצאים חן בעיניהם, ושאילו היו ידועים לבני הזוג לכתחילה, לא היו בני-הזוג נפגשים זה עם זה, אך עתה, לאחר הפגישות, לא נעים להפסיק את התהליך בגללם. אבל יתכן מאוד שהיבטים אלו יעלו שוב ושוב בחיי הנישואין.
עם זאת ברור, שאין האמור בשורות אלו קביעה חד-משמעית, שהרי אנו מגלים בני-זוג רבים שהרקע העדתי או ההשכלתי שונה ונישואיהם עולים יפה מאד, השכינה אף מצאה מקום לשכון בביתם.
admin VIP
מהאמור לעיל, יש ללמוד שמציאת שותף מתאים לנישואין הינה הימור מוחלט; ולמעשה אין בידי אנוש כלי מדידה ובחינה אמינים ומדויקים להכיר בן-זוג לצורך נישואין. משום שכמעט אי אפשר ליצור מערכת טרום נישואין הדומה למה שיקרה אחרי כן, לא במספר השנים שכוללים הנישואין ואף לא בדיקת התנהגות במשפחה שהתרחבה, על היבטיה הכובלים ועל המצוקה הכספית העשויה להתפתח בתקופת הנישואין. מבחינה זו אין עדיפות לאף אחת ממערכות ההיכרויות על פני חברתה. בדרך כלל מה שיקבע את הצלחת הנישואין אינו עם מי נתחתן, אלא אם נדע לנהל נכונה את מערכת הנישואין שלנו.
מנהלים רוחניים של ישיבות, יודעים לספק על תלמידים שבלטו במידותיהם הטובות בתקופת היותם בישיבה, הם היו הראשונים להגשת עזרה לכל תלמיד המצוי במצוקה, נועם הליכותיהם היווה דוגמא לחיקוי חבריהם; ואף על פי כן, לאחר הנישואין הם התגלו כבעלי תכונות שליליות ביותר. כמעט ולא הייתה להם רגישות לבן-זוגם. הסיוע שהם הגישו בבית היה דל, ואדישותם למצוקת הזולת בלטה בצורה קיצונית.
היטיב להסביר זאת מנהלה הרוחני של ישיבת חברון, הרב מאיר חדש זצ"ל. היה זה בעת הדרכה לחתן, על סף צאתו את הישיבה כדי להינשא. הוא סיפר לחתן על שני חברים, תלמידי הישיבה, שהתארסו בפרק זמן קצר זה אחר זה. האחד התארס עם בחורה שהייתה ידועה כבעלת חסד, סייעה לכל נזקק וניחנה במידות מיוחדות. בבואו לישיבה לאחר סעודת האירוסין, כדי לבשר לבני הישיבה על ארוסיו, שמחו עמו חבריו. הייתה זו שמחה אמיתית על שזכה לשידוך שרבים היו מייחלים ומקווים לזכות בשכמותו.
חברו שהתארס כשבוע אחריו, בא בברית האירוסין עם נערה שהייתה ידועה כמרשעת והתפרסמה כהתגלמות של אישיות אנוכית הדואגת אך ורק לעצמה. גם עמו שמחו חבריו, אבל הייתה זו שמחה מאולצת. הצער והיגון על הפח שלתוכו נפל חברם, היוו את הרקע לשירה ולריקודים המלאכותיים סביבו.
לכשנישאו שני החברים, התברר לכולם שאכן הבחנתם של החברים על טבען ומידותיהם של הכלות היה תואם למציאות. הנערה הדואגת לזולת התגלתה גם לאחר נישואיה, כבעלת חסד יוצאת מן הכלל - היא המשיכה את מסעי הסיוע שלה. היא ראתה את בעלה ואת עצמה כאישיות אחת - גוף אחד ונשמה אחת, וכיון שכך לא דאגה לעצמה - אולם גם לא לבעלה, שהרי הוא והיא הם אחד - אלא לכל השכנים והמכרים הנזקקים. על לשונה היה שגור המשפט: "שנינו יחד למען הזולת".
גם הנערה השנייה הצליחה להגיע לאחידות מלאה עם בעלה. אנוכיותה לא פגה אלא אף התעצמה, וכיון שראתה את עצמה ואת בעלה כאישיות אחת, היא לא דאגה לאף אדם בעולם, אלא רק לבעלה, ובמסירות שאין למעלה ממנה. היא ביטאה זאת באומרה: "שנינו אישיות אחת, ולמענו - למעני, אעשה הכול ובהתלהבות רבה".
לאחר שהבהרנו עד כמה אי אפשר לעמוד על קנקנו של המועמד לנישואין, ברור מדוע לא נמצא הבדלים ברמת ההתאמה בין הנישאים לאחר היכרות מינימאלית, לבין הנישאים לאחר פגישות רבות. כי, כאמור, מה שיקבע את הסתגלותם של בני הזוג זה לזה והצלחת הנישואין, כמעט אינו תלוי במי שעמו יקשרו קשר של נישואין, אלא כיצד ישכילו לחיות יחדיו לאחר טכס הנישואין: האם ינהלו את חיי המשפחה שלהם בצורה הנכונה; האם יעודדו זה את זה בהיתקלותם בקשיי הפרנסה; כיצד יתמודדו עם האתגר של הצטרפות ילדים למשפחה שהתרחבה; כיצד יתייחסו זה לזה בימים של לחץ ומתח. נושאים אלה, כמובן לא ניתנים לבדיקה לפני הנישואין.
admin VIP
כאשר מדברים על הנושא של הדרכה והכנה לחיי נישואין ניתן לשמוע דעה המביעה תמיהה, מדוע צריך היום מדריכי חתנים ומדריכות כלות, הרי בעבר כל זה לא היה והמשפחות היו טובות יותר... הצד האחר יאמר, שאולי כדאי שגם אנשים מבוגרים, שהם כבר בעלי משפחות זה שנים רבות, ילמדו את הנישואין. המתנגדים והספקנים טוענים, כי עם ישראל לדורותיו התנהל היטב ללא אוניברסיטה לחיי נישואין. אדרבה, ריבוי המטפלים, יוצר לפי גישה זו, את האפשרות לפתוח בעיות שכלל לא היו נפתחות לולא הגיעו למצב של טיפול, ואז נפתחים גם פצעים וכשהם פתוחים הם גם מזדהמים. נוצרת מתיחות בבית והזעקה עולה עד לב השמים. המחייבים מנמקים את טיעונם, בכך שאין סיבה, שלימוד הנישואין יהיה שונה מהוראה. וכשם שאין אנו מסכימים שאת בתנו תלמד מורה שאין לה תעודת הוראה ועברה הכשרה לכך, כך לא נפקיד את ילדנו בידי הורה שאין לו תעודת הורה, זאת אומרת בידי עצמנו. 

כאשר הבת עברה את בית הספר, יודעת כל אימא להצביע על מורות שהיו טובות יותר וטובות פחות. הקטלוג של מורות פחות טובות, אין מקורו רק בביקורת על אישיותה של המורה או הערות על כישרונותיה והידיעות שבצקלונה, אלא על רמת ההשקעה שהמורה השקיעה בהכנת השיעורים שהיא מוסרת, בלימוד החומר, בהשקעת מחשבה כיצד להגיש אותו, וכמו כן במחשבה על צורת ההגשה הנכונה בפני התלמידים. יהיה זה מוגזם, אם רק בגלל שאין רגילים כן, לדרוש מהורים, שכל אחד מהם, לפני שהוא מקים בשעה טובה את משפחתו, או לפני הולדת ילדו הראשון, ילך ללמוד הורות או להיות תלמיד בבית ספר לנישואין. אבל כל משגיח בישיבה, יכול לזהות על פי התנהגות התלמיד האם הוריו ידעו לחנך אותו, ואם ידעו לנהל חיי משפחה תקינים וטובים, או שלא הייתה להם כל הכשרה או הכנה כיצד לנהל את ביתם ולחנך את בנם. ניתן גם לראות ולזהות זאת בגיל צעיר מאוד: אפילו גננת שיש לה רגישות וכושר אבחנה, יכולה לזהות בהתנהגות הילד, לא רק מה יש לו באופן טבעי, מלידה, אלא גם כיצד הוריו הדריכו אותו, ניתן לראות ילד שחונך עם שלל טעויות אומללות שנעשו בחינוכו כמובן ללא כוונה רעה, וכיצד נעשו טעויות קשות ומיותרות בקשר הזוגי של ההורים, וכמובן להיפך. גננת ומורה בעלת עין חדה והבנה מושכלת, עשויה לזהות היטב איזה ילד גדל באווירה נכונה, וחונך בידי הורים שידעו כיצד לטפל בו, וכיצד לנהל את ביתם. ברור לכל מי שאופה עוגה, שלא די רק בידע כמות החומרים שצריך להכניס לעוגה, אלא גם ובעיקר צריך לדעת את סדר ואופן שילובם שיכריע בתוצאות, ויקבע האם העוגה תהיה טעימה, או אפילו כלל לא אכילה. 
מובן לכל אימא ואבא, שכאשר חסר במזון של הילד ויטמין מסוים אחד בלבד, הדבר עשוי לגרום לנזקים בלתי הפיכים בהתפתחותו, ומבינים ברפואה יודעים לומר כי לא אחת את הנזקים שנובעים מחסר באותו הויטמין הקטן, ניתן יהיה לזהות רק כעבור שנים רבות, אולי רק באחרית ימיו של אותו הילד. הדבר נכון בויטמינים אך עוד יותר בחיים עצמם.
גדול המחנכים, רבי יצחק הוטנר אומר, כי הקדוש ברוך הוא נטל מההורים את הבחירה האם לטפל בילדים ולדאוג למחסורם הגשמי ואיך, את זאת טבע בנפשם של ההורים כצורך. לעומת זאת, הוא השאיר להם את הבחירה לגבי טיפול בנפשו של הילד. נוכל לראות הורים שנראים מסורים: הם נותנים לילד שלוש ארוחות ביום, חטיפים בין הארוחות, ובצמוד בקבוק ובו משקה צמוד לפיו. מיטתו תהיה סדורה, חדרו יהיה נאה, ידאגו שאוויר יכנס לחדר, שהתאורה תהיה מספקת, לבושו יהיה תואם את מזג האוויר. לעומת זאת צריכים אותם ההורים לשאול את עצמם, האם הם משקיעים השקעה מקבילה, בבניית נפשו של אותו ילד שהם משקיעים כל כך הרבה בטיפוחו הגשמי. האבא או האימא, צריכים לשאול את עצמם, עד כמה במקביל למאמץ הרב המושקע בהכנת מזונו של הילד, שהוא יהיה טעים ומזין, הם משקיעים בטיפוח נפשו, האם כמות המחמאות שההורה נותן לילד מתקרבות לכמות הארוחות, ולהשקעות הגשמיות האחרות.
הורה צריך לשאול את עצמו את שאלות אלו כיוון שהדחף לתת לילד אוכל הוא טבעי, ולא עובר דרך מחשבת השכל. לעומת זאת, על הדרכים לספק את הצרכים הנפשיים לא תמיד השכל יודע להדריך מה לעשות ואיך לספק או שבכלל אינו יודע שצריך לספק. ומה עוד, שהתמורות העוברות על ילד בשנות גדילתו, מצריכות ידע והבנה מיוחדת לגיל, ורגישות רבה להבנת הנפש הרכה של הילד, שמתחילה להתאזרח בעולם. 
כל חברה כלכלית שרוצה להשתלב בשוק ולהיכנס למעגל הצריכה, לומדת כיצד לשווק את מוצריה, ואינה משאירה את הכול לכשרון שנרכש מלידה. אנשיה לומדים בדקדקנות מה מושך את הקונים, מה משפיע על החלטתם, ולעומת זאת, מה עשוי ליצור בליבם מעצור שיביא להחלטה שלילית שלא לרכוש את המוצר. אנשים רבים במערכת הכלכלית והחברתית, לומדים כיצד לשווק את עצמם ואיך ליצור ידידות וסימפטיה עם לקוחותיהם, למעשה כולנו עסוקים בשיווק. כל שני אנשים שנפגשים ברחוב ומתחילים לשוחח, כל אחד מהם עסוק בשיווק עצמו לזולת. עובדה היא שבמפגש ראשוני זה, כל אחד נחמד מאד, חינני, מלא ידידות ומחייך. אין זה משחק של שקר, כפי שמישהו עשוי לחשוב, אלא טבע אנושי שטבע הבורא באדם, ליצור ידידות. 
הבה וניקח בכוונה דוגמאות פעוטות מאד. למשל, של אדם הפוגש את חברו ברחוב ואומר לו שלום. אם הוא יזכיר את שמו של החבר שפגש, למשל "שלום ר' יענק'ל", עצם הזכרת השם של הזולת, כותב הרב דסלר, יוצרת ידידות בין השניים. הרי זה ברור שמלמד שילך ברחוב, ויגיד שלום לתלמידיו, אם הוא יזכיר את שמו של כל תלמיד, התלמידים יחושו כי הוא אוהב אותם, וישיבו לו חיבה, ואף הערצה. בדומה לכך, גם אדם המגיע הביתה. הוא יכול להסתפק באמירת שלום. אבל אם הוא יאמר "שלום אימא", או אם האם תאמר "שלום אבא". הרי תוספת היחס במילה "אבא" או "אימא" שהוצמדה ל"שלום", עשויה להוסיף לאווירה החיובית בבית. או למשל המלצה פעוטה נוספת. כאשר מלמד מסביר לתלמידים דינים של גוזל ונגזל (או מלוה ולווה), הרי מוסכם על הכול שכאשר הוא מזכיר שמות של תלמידים, לא יהיה זה נכון שיזכיר שם של גזלן, כשמו של אחד הילדים בכיתה, אלא ישתמש בשם שאין כמותו בכיתה. לעומת זאת, אם המלמד מזכיר למשל מלווה ולווה, ואומר כי דוד הלווה כסף לאדם מסוים, ודוד הוא אחד התלמידים, כמובן שבליבו פנימה דוד יהיה מאד מרוצה, ובכך יתחבר בעוד נימה למלמד. יש גם הבדל אם המלמד יכנס לחיידר במאור פנים או בפנים קודרות משום שהוא בסך הכול עייף, אל יתפלא אם כן אם הילדים גם הם מפהקים מפעם לפעם. 
אלו כמובן דוגמאות פעוטות, אבל אם נצרף להם עוד עשר דוגמאות מסוג זה, שהמלמד בחיידר יכול לעשות, הרי ביישום המלצות הקטנות הוא עשוי להשיג מהפיכה שלמה ובלתי צפויה. צריך להבין שמכיוון שבחיידר הדוגמאות שהבאנו, מוכפלות דבר יום ביומו בעשרות מצבים נוספים, הרי כאן טמון המפתח להצלחה או לכישלון. וכל זה, מכיוון שגם מלמד שיודע להסביר מצוין, עשוי לפגוע בתלמידיו ללא מודעות, וכמובן מבלי כוונה לכך. השינוי, לכאורה הפעוט, אינו יכול להגיע לבד. המלמד צריך ללמוד אותו: הוא צריך ללמוד כיצד להסתכל על כל התלמידים, איך לחייך אליהם, איך להתחיל שיעור. כל זה צריך לימוד. ברור אם כן, שגם בחיי משפחה הדבר דומה. יכולים בעל ואישה להגיע לנישואין עם הכוונות הטובות ביותר, גם כלפי הבית שהם מתכוונים להקים, וגם האחד כלפי השני. הם יכולים להגיע אל הבית שיקימו עם נכונות רבה מאד להעניק, לסייע ולתמוך. אבל אם לא ילמדו איך לעשות זאת, הרי יהיה הדבר דומה לאותה עוגה שנאפתה מהחומרים היקרים והמשובחים ביותר המצויים, אבל כיוון שהיא לא נאפתה בסדר הנכון, ועל פי מתכון מוכן מראש, הרי התוצאה תהיה כושלת ביותר. אך בהבדל מעוגה שאפשר לאפות במקומה מאפה אחר, בהפסד כספי קל, הרי השריטות הבלתי נראות לעין כל, נשארות טמונות בנפשו של בן המשפחה או בן הזוג, והשריטות שהצטברו בסופו של דבר הופכות לצלקת רחבה, שנותנת את אותותיה באווירה השוררת במשפחה. היא יוצרת מתח מיותר, מעכירה את חיי הילדים, ובסופו של דבר פוגמת בתפקודם בחברה, בכיתה, ומאוחר יותר בישיבה, ואף במשפחות שהם יקימו וכך מונחלת התנהגות לא נכונה שמקורה בחוסר ידע, מדור לדור. 
ניתן לומר בוודאות, כי צורך הלמידה בנישואין, גדול יותר מאשר של המלמד בחיידר. זאת משום שבדרך הטבע, אדם מנסה להתנהג לחבריו, על פי מה שהוא למד על עצמו. וכאשר הוא מזהה צורך שיש לו, קל לו יותר להבין את הצורך של הזולת. הדבר שונה לחלוטין בקשר שבתוך המשפחה כיוון שאיש ואישה, כותב המהר"ל, שונים לחלוטין זה מזה, ומדרך הטבע לא יכול להיות שיסתדרו זה עם זה, אלא אם כן הקב"ה עליו נאמר "מושיב יחידים ביתה", יתערב. לכן איננו יודעים "טבעית", מה מצפה בן הזוג שלנו, כי הוא שונה מאתנו במהות החשיבה. הקב"ה, ה"מושיב יחידים ביתה", משאיר לנו שטח נרחב מאד לעבודה עצמית, לקניית ידע, לצבירת ניסיון. וחכם כידוע לומד מניסיונם של אחרים, במקום מכישלונות רבים שלו. 
יתר על כן, ההבנה שצריך ללמוד כיצד מקימים משפחה וכיצד מנהלים ומפעילים אותה, אינה רק מניעה בפני תקלות. הניסיון של מדריכי ומנחי נישואין מלמד, כי הסיוע שהם נתנו בלמידה לקראת הנישואין או בתוכם, לא רק שיפר את המערכת המשפחתית שהוקמה, אלא גם הביא אותה לפסגות שגרמו אושר לכל בני המשפחה, והתוצאות ניכרו היטב בילדים שנולדו בבית זה, שממש ניבנה מחדש. ואין זה פלא להיווכח בהצלחה ובשיפור, שהרי אין בני הזוג רוצים לגרום עגמת נפש לזולת, בוודאי לבן הזוג. זאת לא רק כערך עליון, אלא משום שהם יודעים היטב, כי כל מצוקה שהם יוצרים לבן הזוג חוזרת אליהם, כבומראנג. ממש כשם שכל הטבה לבן הזוג חוזרת אליהם. ואכן די באינטרס הזה כדי לרצות להיטיב לזולת, ובוודאי שלא לפגוע בו. 
הטעות החברתית שחוסמת את האנשים מללמוד לימוד מסודר את נושא הנישואין והקמת המשפחה, נובעת מהבנה שגויה, כי מי שלומד נישואין הדבר מוכיח כי משהו פגום אצלו ולא תקין. שהרי הוא לומד את מה שאחרים כביכול "יודעים לבד". אך דווקא האנשים הרציניים, שכשם שהם רציניים בהתייחסות לכל דבר בחייהם, כך הם רציניים גם בהתייחסות למשפחתם, ומשקיעים תשומת לב ולמידה כיצד ניתן לשפר מדי יום ביומו, את המערכת המשפחתית, ומבינים כי היא צריכה לימוד, ולימודה חשוב כמו לימודים אחרים שלהם. וכי ניהול נכון של הבית הוא גופי תורה, כולל קיום "למען אשר יצווה את בניו", שהוא תכלית קיום עם ישראל. 
נכון גם שכל אחד מבני המשפחה, היה יודע להגדיר נכון את צרכיו, ולאחר מכן להציג אותם בפני זולתו, בצורה שתעורר פתיחות להקשיב. אף על פי שכל אדם בטוח שהוא מכיר את עצמו לפרטי פרטים, הוא יכול להיווכח שכאשר הוא קורא מאמר או ספר העוסק בכוחות הנפש, מתגלים לו עוד הרבה מאד זוויות שאולי הוא חש אותם אבל לא יכול עד עתה להגדיר אותם, וכתוצאה מכך, הוא לא יכול היה להעביר אותם לזולתו. לימוד נושא המשפחה עשוי לעזור לו בשלב הראשון להגדיר את הדברים שהוא חש, ובשלב השני, כיצד להעביר אותם לזולתו ובצורה שתתקבל באופן הנכון, לא כתלונות, ולא כביקורת, אלא כצורך שישפר את חיי המשפחה. 
כדי שמהלך של למידה אכן יביא את התוצאות המקוות, כדאי, אך לא מותנה, שגם בן הזוג ילמד איך להקשיב נכון ולהבין שבן זוגו המבקש לשנות דבר מה או לקבל משהו, אינו מתכוון להצביע על משהו שלילי בהתנהגות, אלא מטיל אלומת אור על בעיה שמטרידה אותו. אם הלמידה תהיה משותפת התוצאה יכולה להיות דרמאטית, אבל גם למידה של הנישואין על ידי אחד מבני הזוג עשויה להביא תפנית.
admin VIP
אחד בא לבקש מהגר"ח קנייבסקי ברכה לשידוך. 
לאחר שהרב בירך את הבחור המתבגר, שאל אותו מה עליו לעשות לזרז העניין, 
אמר לו הרב תתפלל. 
מאוחר יותר אמר לו הרב, שישנה סגולה למציאת שידוך. 
ומהי שאל, והרב השיבו להשתדל לקיים מצוות שילוח הקן. זאת כמובא במדרש תנחומא ריש פרשת כי תצא. 'ומצווה גוררת מצווה מנין? דכתיב, כי יקרא קן צפור לפניך, שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים . אחריו מה כתיב? כי תבנה בית חדש וכ"ו, מה כתיב אחריו? כי ייקח איש אישה, תזכה לאישה ולבנים. 
הרי למדנו שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו
admin VIP

את המילה 'מתח' אנו מכירים כביטוי להרגשתו של אדם בעת שהוא נמצא במצב שאינו נח לו. בהמתנתו למצב שהוא מאד רוצה שיהיה, או בפחדו מפני דבר שאמור להיות והוא אינו רוצה שיהיה. במקורו נובע הביטוי 'מתח' ממתיחת חפצים. למשל, מתיחת "גומי". הגומי תפוס בתופסנים בין שתי קצוות. תופסני הגומי מצויים בתנועה של התרחקות זה מזה, בעוד שהגומי עצמו מצוי בתנועה להתקרב ולהתכווץ.
כשאנו מדברים על מתח נפשי הדבר דומה. כשאדם רוצה לעשות משהו שאינו עושה, או עושה דבר שאינו רוצה לעשות, הרי הוא מצוי במתח בין שתי מגמות אלו.
אדם מצד אופיו חש בנוח וברוגע בעת שהותו בחברה שבה מסכימים עם דעותיו. ומרגיש תחושת מתח מסוימת בקרבת שוללי דרכו והשקפתו. בהשפעת הרגשה זו הוא בורר את חבריו, וקובה את מקום מגוריו ופעילותו.


אולם טבעי הוא שבחברה האנושית קיימים חילוקי דעות. חז"ל אומרים(ברכות נח.):"שאין דעתם (של ישראל) דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה". בחלק מהמסגרות שבהן אדם מצוי, שוני ההשקפות אינו מציק לרגשותיו. בחלק אחר חילוקי הדעות עשויים להביא לעוינות בין מבטאי תפיסות השונות.
למשל: כאשר מדובר במערכת של עובד ומעביד, הרי ברור לעובד שהוא חייב לקבל את עמדותיו של מעבידו בנושאי עבודה, כמקובל במערכת היחסים בין עובד למעביד. כך גם מפקד ופיקודיו, הורים ובנים, מורה ותלמידיו. העובד, הפקיד,החייל, הבן והתלמיד מודעים לכך שהמסגרת שבה הם נמצאים היא מערכת של סמכותיות, שעל פיה פועלת החברה ולכן הם מקבלים את הוראותיו של הממונה עליהם, וכייון שהדבר ברור ומקובל בצורה חד-משמעית לא מתפתחת עוינות בין המורה לתלמיד. גם חילוקי דעות בין החברים אף על פי שאין לאף אחד סמכותיות על חברו, אינן גורמות לעוינות כיון שאינם מחייבים את מי שדעתו אינה זהה.
הבה ונבחן מה הוא המתח שבו הכלה מצויה ביחסיה עם חמותה. הכלה נמצאת בין שני קטבים רגשיים מחד-גיסא, החמות היא האמא של בעלה. היא גם מבוגרת מכלתה, ובהתאם לטבע האנושי וכן על פי החינוך שאדם מקבל יש להקנות סמכותיות ועמדה בכירה למבוגר. לכן גם הכלה חשה נטיה לכבד את חמותה כיוון שהיא מבוגרת ממנה.


אך כיוון שהענקת סמכותיות יתר לחמותה לא תיתחם רק בגינוני כבוד או האזנה לדבריה בדרך-ארץ, אלא תחייב לעיתים ביצוע של דברים באופן שונה ממה שהכלה סבורה שצריך לבצע, ולכן הכלה אינה מסכימה להעניק סמכות זו לחמותה.
משום כך, אם החמות למשל מציעה צורת התנהגות שהכלה אינה סוברת שהיא נכונה עבורה, או משמיעה לכלה הערה על אישיותה, מחד-גיסה לא קל להתעלם ממנה ולסרב לה.
מאידך-גיסה תוספת השנים שיש לחמות לעומת כלתה אינה ברמה ובסמכות המחייבת את הכלה לבצע את הוראותיה של החמות, ובודאי לא לנהל את חייה על פי הצעותיה של החמות. כלומר, לעומת מערכת היחסים בין הורים לבנים שבה יש לאב שליטה על הבן וכן המפקד על פיקודיו וזאת בצורה חד-משמעית ומקובלת, מערכת העליונות של החמות על כלתה אינה חד משמעית ואינה מקובלת בהכרח. לכן הימצאותה של הכלה במצב שאינו חד-משמעי יוצר את המתח ברגשותיה.


בנוסף לכך, מתפתח ברגשותיה של הכלה עוד נקודת מתח. הכלה מניחה שחמותה סבורה שכיון שהיא אמו של בעלה יש לה עליונות על כלתה והיא כבנה חייבים להטות אוזן למה שהיא אומרת. הנחה זו מהווה סתירה לנקודת המוצא של הכלה הסבורה שבסמכותיות היתר במסגרת משפחתה היא דווקא שלה – אמנם החמות השקיעה בבעלה את תמצית חייה אך לא כדי שיישאר תחת חסותה, אלא הפוך מכך, תפקידה של החמות להכין את בנה להתנתקות ממנה ולהיצמד לרשות אשתו.
אם הכלה תלמד מדוע היא מצויה בהרגשת מתח ביחסיה עם חמותה, יקל עליה לפעול בצורה משוחררת והגיונית ולפעול בצורה שתביא תועלת לכל המשפחה המורחבת.

 

admin VIP

ורא עולם ציווה על המין האנושי להינשא ולהקים משפחה, המצווה מנחה כל יהודי ליצור מסגרת המלכדת גבר ואישה לתקופה ארוכת שנים ולהרחיב את עולמו של בורא עולם ע"י הרחבת המשפחה.
אולם קשה מאד היה לקיים מצווה זו ללא שהקב"ה שזר במבנה האישיות של גבר ואישה סיבות לליכוד משפחתי זה. משום שקיימים גורמים רבים המרחיקים את האדם מיצירת אחדות זו.
הגורם הראשי האמור לעכב את האדם מלהינשא, הוא שאיפתו הבסיסית של האדם לחופש ולאי כבילות הכולל אי- כניסה למערכת המחייבת לאורך ימים ושנים ומאלצת את הנשוי לפעול לא בהתאם לרצונו החופשי.
כדי להוות משקל נגד הרצון לחופש ולאי נטילת אחריות מחייבת, יצר הקב"ה באישיותו של אדם "צרכים מקשרים" שיאחדו אותו עם בת או בן זוגו.


למעשה האדם לפני נישואיו מצוי בין שני כוחות סותרים האחד אי כניסה למחויבות, והשני צרכיו ונטיותיו הנפשיות. כמעט תמיד צרכיו ונטיותיו הנפשיות והרגשיות השואפים להיות חלק מדבר נוסף, גוברים על נטייתו להיות לבד ובלא כבילות, והוא משלב את עצמו כמו כל באי עולם במסגרת הנישואין.
בין הצרכים המקשרים את המין האנושי זה לזה, נמצא צרכים אישיים יחודיים לאותו אדם שאינם קשורים דווקא לנישואין וצרכים זוגיים הקשורים לנישואין ואפשר לזהות את כל בני האנוש הזקוקים לדברים דומים. בכתבתנו זו נעסוק בצרכים המתבטאים בנישואין ובפרט ב"צרכים מקשרים הגבריים".בכתבה הבאה נעסוק בע"ה בצרכים המקשרים הנשיים. ידיעת הגברים את הצרכים המקשרים הנשיים וידיעת הנשים את הצרכים המקשרים הגבריים תהווה את המנוף העיקרי בהשכנת השכינה בביתם של בני- הזוג
צרכים גבריים
הצורך החזק ביותר שיש לבעל מרעיתו הוא: שתהיה שבעת- רצון ממנו ותיהנה מעשייתו למענה, שהשמחה תקרין ותזרח מעם פניה ושהיא תביע במילים שמאד טוב לה, בעיקר בזכותו. צורך זה כה נדרש לו עד כשהיא אינה מגיבה בהתאם לציפיותיו אלה, הוא פונה אליה ומבקש ממנה פעמים רבות: "תגידי שטוב לך, תאמרי שאת נהנית, תביעי שביעות רצון, שאבין ממך שלא היית יכולה לחיות בלעדי וכו' וכו'" , אולם היא מתבוננת בו בפנים מלאות תמיהה ובתחושת מבוכה ואינה מבינה מה הוא רוצה ממנה.


במקביל לכך, הבעל חש באי רגיעה בצורה מטרידה כאשר רעייתו משדרת מצוקה ומביעה חוסר שביעות רצון ממנו, מעצמה, מעבודתה, ממזג האוויר, או מכל דבר אחר.
זאת ועוד. כאשר אישה מעירה בביקורת לבעלה, הוא חש פגוע פעמיים. פגיעה אחת ע"י העמדתו בצורה שלילית. פגיעה שניה, הוא מבין ממנה שלא טוב לה, והדבר יוצר לו חוסר נוחות ואי רגיעה. ביטוי חיצוני למצוקתו זו של הבעל אנו מבחינים בשפת גופו בעקבות תלונותיה של הרעיה, כאשר הוא מצמיד את כפות ידיו ספק על אוזניו ספק על ראשו ואומר: "אני רוצה שקט, שקט". זאת הוא אומר גם כאשר היא כלל אינה מגביהה את קולה בשיחתה ואינה צועקת בתלונותיה. הפעם כוונתו בביטוי ה"שקט" אינו בהבנה שלא להרעיש, אלא בצורך בשלווה ורוגע. כיוון שהקב"ה יצר ברגשותיו של הבעל תחושת חוסר רגיעה כאשר לרעיה לא טוב. זאת כדי לאלץ אותו לדאוג שלרעיתו יהיה טוב. אלא שבמילים שהבעל אומר "אני רוצה שקט" הוא מגדיר שלא במדויק את הרגשתו. מאותה סיבה אפשר לשמוע גבר האומר לרעיתו "רק שתהי רגועה, חשוב לי שתהי שלווה", או שהוא אומר לה בצורה פשוטה "מדוע את צועקת"? והיא מגיבה בפשטות ובצדק אני בכלל לא צועקת.


אישה שמעוניינת לסייע לבעלה לאהוב אותה. תשתדל שמעבר לצורך שלה לשתף אותו במצוקותיה, תציין בפניו שהיא מאושרת בנישואיה, שטוב לה במחיצתו שהיותה רעיתו גורמת לה לעונג רב ושבלעדיו היה קשה לה להיות מאושרת.
"צורך מקשר נוסף שהבעל זקוק מרעיתו, שתודה לו מאד על כל פרט בעשייתו למען המשפחה. זוגיות שבה האישה אינה מודה לבעלה על פעולותיו היא זוגיות שבה הבעל מתקשה לפתח מערכת רגשית חיובית כלפי רעיתו.
בנקודה זו ניתן לציין שמבנה הנפש של האישה מצטיין בהרבה הוקרת טובה לחברותיה ושכנותיה על כל פעולות פעוטות שהן עושות עבורה. אך על פי רוב היא חשה מעצור נפשי להודות לבעלה.
ההסבר מדוע גבר זקוק להוקרת טובה, ומדוע אישה מתקשה להודות לו יובא בכתבה אחרת בע"ה. אך נכון לציין, שהניסיון מלמד שככל שאישה מודה לבעלה כך הוא מוכן ואף מעוניין לסייע בידה.

 

דפים: הקודם 1 2 3 הבא
צילום מוגן בסיסמה
צילום מוגן בסיסמה
צילום מוגן בסיסמה