בלוג משתמש

את המילה 'מתח' אנו מכירים כביטוי להרגשתו של אדם בעת שהוא נמצא במצב שאינו נח לו. בהמתנתו למצב שהוא מאד רוצה שיהיה, או בפחדו מפני דבר שאמור להיות והוא אינו רוצה שיהיה. במקורו נובע הביטוי 'מתח' ממתיחת חפצים. למשל, מתיחת "גומי". הגומי תפוס בתופסנים בין שתי קצוות. תופסני הגומי מצויים בתנועה של התרחקות זה מזה, בעוד שהגומי עצמו מצוי בתנועה להתקרב ולהתכווץ.
כשאנו מדברים על מתח נפשי הדבר דומה. כשאדם רוצה לעשות משהו שאינו עושה, או עושה דבר שאינו רוצה לעשות, הרי הוא מצוי במתח בין שתי מגמות אלו.
אדם מצד אופיו חש בנוח וברוגע בעת שהותו בחברה שבה מסכימים עם דעותיו. ומרגיש תחושת מתח מסוימת בקרבת שוללי דרכו והשקפתו. בהשפעת הרגשה זו הוא בורר את חבריו, וקובה את מקום מגוריו ופעילותו.


אולם טבעי הוא שבחברה האנושית קיימים חילוקי דעות. חז"ל אומרים(ברכות נח.):"שאין דעתם (של ישראל) דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה". בחלק מהמסגרות שבהן אדם מצוי, שוני ההשקפות אינו מציק לרגשותיו. בחלק אחר חילוקי הדעות עשויים להביא לעוינות בין מבטאי תפיסות השונות.
למשל: כאשר מדובר במערכת של עובד ומעביד, הרי ברור לעובד שהוא חייב לקבל את עמדותיו של מעבידו בנושאי עבודה, כמקובל במערכת היחסים בין עובד למעביד. כך גם מפקד ופיקודיו, הורים ובנים, מורה ותלמידיו. העובד, הפקיד,החייל, הבן והתלמיד מודעים לכך שהמסגרת שבה הם נמצאים היא מערכת של סמכותיות, שעל פיה פועלת החברה ולכן הם מקבלים את הוראותיו של הממונה עליהם, וכייון שהדבר ברור ומקובל בצורה חד-משמעית לא מתפתחת עוינות בין המורה לתלמיד. גם חילוקי דעות בין החברים אף על פי שאין לאף אחד סמכותיות על חברו, אינן גורמות לעוינות כיון שאינם מחייבים את מי שדעתו אינה זהה.
הבה ונבחן מה הוא המתח שבו הכלה מצויה ביחסיה עם חמותה. הכלה נמצאת בין שני קטבים רגשיים מחד-גיסא, החמות היא האמא של בעלה. היא גם מבוגרת מכלתה, ובהתאם לטבע האנושי וכן על פי החינוך שאדם מקבל יש להקנות סמכותיות ועמדה בכירה למבוגר. לכן גם הכלה חשה נטיה לכבד את חמותה כיוון שהיא מבוגרת ממנה.


אך כיוון שהענקת סמכותיות יתר לחמותה לא תיתחם רק בגינוני כבוד או האזנה לדבריה בדרך-ארץ, אלא תחייב לעיתים ביצוע של דברים באופן שונה ממה שהכלה סבורה שצריך לבצע, ולכן הכלה אינה מסכימה להעניק סמכות זו לחמותה.
משום כך, אם החמות למשל מציעה צורת התנהגות שהכלה אינה סוברת שהיא נכונה עבורה, או משמיעה לכלה הערה על אישיותה, מחד-גיסה לא קל להתעלם ממנה ולסרב לה.
מאידך-גיסה תוספת השנים שיש לחמות לעומת כלתה אינה ברמה ובסמכות המחייבת את הכלה לבצע את הוראותיה של החמות, ובודאי לא לנהל את חייה על פי הצעותיה של החמות. כלומר, לעומת מערכת היחסים בין הורים לבנים שבה יש לאב שליטה על הבן וכן המפקד על פיקודיו וזאת בצורה חד-משמעית ומקובלת, מערכת העליונות של החמות על כלתה אינה חד משמעית ואינה מקובלת בהכרח. לכן הימצאותה של הכלה במצב שאינו חד-משמעי יוצר את המתח ברגשותיה.


בנוסף לכך, מתפתח ברגשותיה של הכלה עוד נקודת מתח. הכלה מניחה שחמותה סבורה שכיון שהיא אמו של בעלה יש לה עליונות על כלתה והיא כבנה חייבים להטות אוזן למה שהיא אומרת. הנחה זו מהווה סתירה לנקודת המוצא של הכלה הסבורה שבסמכותיות היתר במסגרת משפחתה היא דווקא שלה – אמנם החמות השקיעה בבעלה את תמצית חייה אך לא כדי שיישאר תחת חסותה, אלא הפוך מכך, תפקידה של החמות להכין את בנה להתנתקות ממנה ולהיצמד לרשות אשתו.
אם הכלה תלמד מדוע היא מצויה בהרגשת מתח ביחסיה עם חמותה, יקל עליה לפעול בצורה משוחררת והגיונית ולפעול בצורה שתביא תועלת לכל המשפחה המורחבת.

ורא עולם ציווה על המין האנושי להינשא ולהקים משפחה, המצווה מנחה כל יהודי ליצור מסגרת המלכדת גבר ואישה לתקופה ארוכת שנים ולהרחיב את עולמו של בורא עולם ע"י הרחבת המשפחה.
אולם קשה מאד היה לקיים מצווה זו ללא שהקב"ה שזר במבנה האישיות של גבר ואישה סיבות לליכוד משפחתי זה. משום שקיימים גורמים רבים המרחיקים את האדם מיצירת אחדות זו.
הגורם הראשי האמור לעכב את האדם מלהינשא, הוא שאיפתו הבסיסית של האדם לחופש ולאי כבילות הכולל אי- כניסה למערכת המחייבת לאורך ימים ושנים ומאלצת את הנשוי לפעול לא בהתאם לרצונו החופשי.
כדי להוות משקל נגד הרצון לחופש ולאי נטילת אחריות מחייבת, יצר הקב"ה באישיותו של אדם "צרכים מקשרים" שיאחדו אותו עם בת או בן זוגו.


למעשה האדם לפני נישואיו מצוי בין שני כוחות סותרים האחד אי כניסה למחויבות, והשני צרכיו ונטיותיו הנפשיות. כמעט תמיד צרכיו ונטיותיו הנפשיות והרגשיות השואפים להיות חלק מדבר נוסף, גוברים על נטייתו להיות לבד ובלא כבילות, והוא משלב את עצמו כמו כל באי עולם במסגרת הנישואין.
בין הצרכים המקשרים את המין האנושי זה לזה, נמצא צרכים אישיים יחודיים לאותו אדם שאינם קשורים דווקא לנישואין וצרכים זוגיים הקשורים לנישואין ואפשר לזהות את כל בני האנוש הזקוקים לדברים דומים. בכתבתנו זו נעסוק בצרכים המתבטאים בנישואין ובפרט ב"צרכים מקשרים הגבריים".בכתבה הבאה נעסוק בע"ה בצרכים המקשרים הנשיים. ידיעת הגברים את הצרכים המקשרים הנשיים וידיעת הנשים את הצרכים המקשרים הגבריים תהווה את המנוף העיקרי בהשכנת השכינה בביתם של בני- הזוג
צרכים גבריים
הצורך החזק ביותר שיש לבעל מרעיתו הוא: שתהיה שבעת- רצון ממנו ותיהנה מעשייתו למענה, שהשמחה תקרין ותזרח מעם פניה ושהיא תביע במילים שמאד טוב לה, בעיקר בזכותו. צורך זה כה נדרש לו עד כשהיא אינה מגיבה בהתאם לציפיותיו אלה, הוא פונה אליה ומבקש ממנה פעמים רבות: "תגידי שטוב לך, תאמרי שאת נהנית, תביעי שביעות רצון, שאבין ממך שלא היית יכולה לחיות בלעדי וכו' וכו'" , אולם היא מתבוננת בו בפנים מלאות תמיהה ובתחושת מבוכה ואינה מבינה מה הוא רוצה ממנה.


במקביל לכך, הבעל חש באי רגיעה בצורה מטרידה כאשר רעייתו משדרת מצוקה ומביעה חוסר שביעות רצון ממנו, מעצמה, מעבודתה, ממזג האוויר, או מכל דבר אחר.
זאת ועוד. כאשר אישה מעירה בביקורת לבעלה, הוא חש פגוע פעמיים. פגיעה אחת ע"י העמדתו בצורה שלילית. פגיעה שניה, הוא מבין ממנה שלא טוב לה, והדבר יוצר לו חוסר נוחות ואי רגיעה. ביטוי חיצוני למצוקתו זו של הבעל אנו מבחינים בשפת גופו בעקבות תלונותיה של הרעיה, כאשר הוא מצמיד את כפות ידיו ספק על אוזניו ספק על ראשו ואומר: "אני רוצה שקט, שקט". זאת הוא אומר גם כאשר היא כלל אינה מגביהה את קולה בשיחתה ואינה צועקת בתלונותיה. הפעם כוונתו בביטוי ה"שקט" אינו בהבנה שלא להרעיש, אלא בצורך בשלווה ורוגע. כיוון שהקב"ה יצר ברגשותיו של הבעל תחושת חוסר רגיעה כאשר לרעיה לא טוב. זאת כדי לאלץ אותו לדאוג שלרעיתו יהיה טוב. אלא שבמילים שהבעל אומר "אני רוצה שקט" הוא מגדיר שלא במדויק את הרגשתו. מאותה סיבה אפשר לשמוע גבר האומר לרעיתו "רק שתהי רגועה, חשוב לי שתהי שלווה", או שהוא אומר לה בצורה פשוטה "מדוע את צועקת"? והיא מגיבה בפשטות ובצדק אני בכלל לא צועקת.


אישה שמעוניינת לסייע לבעלה לאהוב אותה. תשתדל שמעבר לצורך שלה לשתף אותו במצוקותיה, תציין בפניו שהיא מאושרת בנישואיה, שטוב לה במחיצתו שהיותה רעיתו גורמת לה לעונג רב ושבלעדיו היה קשה לה להיות מאושרת.
"צורך מקשר נוסף שהבעל זקוק מרעיתו, שתודה לו מאד על כל פרט בעשייתו למען המשפחה. זוגיות שבה האישה אינה מודה לבעלה על פעולותיו היא זוגיות שבה הבעל מתקשה לפתח מערכת רגשית חיובית כלפי רעיתו.
בנקודה זו ניתן לציין שמבנה הנפש של האישה מצטיין בהרבה הוקרת טובה לחברותיה ושכנותיה על כל פעולות פעוטות שהן עושות עבורה. אך על פי רוב היא חשה מעצור נפשי להודות לבעלה.
ההסבר מדוע גבר זקוק להוקרת טובה, ומדוע אישה מתקשה להודות לו יובא בכתבה אחרת בע"ה. אך נכון לציין, שהניסיון מלמד שככל שאישה מודה לבעלה כך הוא מוכן ואף מעוניין לסייע בידה.