il

בלוג משתמש

תוצאות חיפוש בשביל התג: "בניית חיי משפחה"
admin VIP
כמעט לכל אדם מתברר לאחר נישואיו, שבן זוגו שונה, מעט או הרבה, מכפי שסבר לפני נישואיו. על פי רוב בן הזוג מתגלה פחות חיובי מאשר קודם לכן. אפשר להסיק מכך שנסיון ההיכרות בתקופה שלפני הנישואין, תורם רק מעט להכרתו, ובני זוג הולכים אל החופה ללא היכרות מספקת לבניית חיי משפחה.

מדוע קשה להכיר במידה מספקת את המועמד לנישואין? האם קיימת בכלל אפשרות לבחון את התאמתו של אדם לצורך הקמת משפחה? כדי לנסות לענות על שאלות אלו ניעזר במסקנות שהגיעו אליהן במעקב שנערך אחר מערכת ההיכרות האישית הקיימת בתרבות המערבית. בחרנו במערכת זו, משום שבהיותה 'פתוחה' יש לה, לכאורה, רקע טוב יותר לבדיקת התאמתם של בני הזוג מאשר למערכת השידוכים הדתית.

בחירת מועמד לנישואין מצריכה הכרת האישיות של בן הזוג, ומידת התאמתם זה לזה. הקשר החשוב ביותר בנישואין הוא הקשר הרגשי שביניהם. עניין זה הוא בעל חשיבות מכרעת לשותפות ממושכת, בין אנשים בכלל ובין שותפי נישואין בפרט. קשר נפשי הנדרש לנישואין אינו ניתן לבדיקה על ידי איסוף אינפורמציה על המועמד לשותפות, בדיקת התאמה רגשית זו יכולה להיעשות רק על ידי בני הזוג עצמם ללא התערבות אחרים, ושום סיוע בהכוונה לא יעזור לבני הזוג, אפילו לא סיוע של ההורים.

לכאורה, גם בנקודה זו יש יתרון למערכת ההיכרות האישית. האומנם?

הכרות ותיירות

על אף מעלותיה ויתרונותיה, לכאורה, של מערכת ההיכרות האישית, מתברר שמערכת זו לא תרמה הרבה להיכרות הדרושה לצורכי נישואין. הדבר נלמד ממחקרים שבהם נשאלו אנשים נשואים: "אם היתה ניתנת בידך האפשרות לחזור ולהינשא, האם היית בוחר בבן הזוג שאתה נשוי לו היום?" חמישים ושבעה אחוז מהנשאלים השיבו בשלילה.

בעלי מקצוע טוענים שמספר הסבורים שטעו בבחירת בן הזוג גדול יותר, אך הנשאלים אינם משיבים בשלילה, משום שלדעתם לא ברור להם שהחלופה לבן זוגם תהיה טובה יותר. אם כן, מדוע, תנאים כה טובים להיכרות כפי שהם מצויים בחברה המערבית, מניבים תוצאה כה מאכזבת?

כשבני זוג נשאלים מה גורם להם לראות את בן זוגם באופן שונה מאשר היה נראה להם לפני הנישואין, תשובותיהם הן די סתמיות, למשל: "זה לא אותו דבר", "הוא אינו אותו אדם", או "הוא לא התנהג לפני הנישואין באופן טבעי". אחרים משיבים: "ההיכרות הממושכת לפני הנישואין קצרה מדי לעומת החיים הממושכים יותר לאחר טקס הנישואין". תשובות אלה מצביעות על סיבות נכונות, אך חלקיות ולא ממצות.

הדבר דומה לתייר המבקר בארץ זרה. הוא נהנה מאוד מהאוירה, מהמפגש עם האנשים שמסביבו, מהנוף, מהטיולים ברגל וברכב, מאכילה במסעדות. שנים רבות לאחר הטיול הוא עדיין מספר בערגה על אותם ימים נפלאים שעברו עליו באותה מדינה. על אף כל זאת, אין הוא קובע את מקום מגוריו בארץ שבה ביקר ונהנה, והוא מעדיף להשאר בסביבתו המקורית. למרות שאין בה את כל אותם הדברים שגרמו לו את חוויות התיור. הסיבה לך היא שמאתר תיירות אדם מצפה לדברים אחרים ממה שהוא מצפה מאזור מגוריו הקבוע.

כשאדם נמצא בביתו אין הוא מוצא כל נועם באפשרות שיש לו לקפוץ למסעדה המצויה מתחת לביתו כדי לאכול שם. באזור מגוריו הוא גם מעדיף לנסוע, ולא לכתת רגליו בהליכה ממושכת יום יום. עבור התייר, הרים גבוהים המתנשאים לגובה רם הם אזור נהדר לטייל בו ולהשקיף ממרומי הפסגות אל העמק המשתפך למרגלותיו. לעומתו התושב הקבוע יתייחס להרים כמעכבי תחבורה קשים ביותר. רעש המון אדם, המתמזג בצעקות רוכלים המכריזים על מרכולתם בתוך שוק מזרחי אקזוטי, עשוי להיות מטרד עבור תושב המחפש נקיון ושקט, אך הוא מקום מרתק עבור התייר המשתרך לו בשבילים הצרים של השוק, מתחכך בדוכני המכירות ונדחף מפעם לפעם על ידי קונים ממהרים.

הראייה השונה את בן הזוג, אינה מתחוללת רק לאחר הנישואין אלא אף קודם לכן. עובדה היא שגברים ונשים רבים, שנפגשו פעמים רבות במשך תקופה ממושכת באוירה ובתנאים שבהם יכלו להכיר זה את זה היטב ובטחונם היה רב שהם זוג מתאים לנישואין – ואף על פי כן כשהגיע הרגע שבו היו צריכים להחליט באופן מעשי על נישואין, חשו בנסיגת רגשות ובאי-ביטחון בכדאיות הנישואין.

דבר זה קורה משום שרק ברגע הדיון המעשי להליכה לנישואין, המחשבה מציבה את עצמה בעמדה הנכונה והאמיתית לבדיקת נתוני בן הזוג, ואז עולות השאלות: האם אכן הוא מתאים לי לנישואין? האם הייתי רוצה שהוא יהיה הורה לילדי? האם אשאר עמו לנהל מערכת יחסים ביתית, מחייבת וממושכת מאוד?

עיוות מימדים

מעל ומעבר להסברים הסתמיים על אי-הכרת בן הזוג לפני הנישואין, יכול כל אדם נשוי להיזכר שאף על פי שלא הכיר את בן זוגו לפרטי פרטים, בכל זאת הכיר את תכונות היסוד שלו – הן את החיוביות והן את השליליות – פזרן או קמצן, עניו או גאוותן, רגוע או כעסן, איש אמת או בעל נטייה לשקר וכדומה. היכרות זו, ובעיקר הכרת התכונות השליליות, נתנה לבן הזוג את התחושה והביטחון שהם רואים את המועמד לנישואין בצורה אובייקטיבית, שהרי אילו היו 'מסונוורים', היו מבחינים אך ורק בתכונות החיוביות.

הסיבה שבן הזוג נראה אחרת לאחר הנישואין, אינה משום שהתנהגותו השתנתה, אלא משום שאחרי הנישואין ההסתכלות על בן הזוג היא שונה מאשר קודם לכן. התכונות החיוביות נראות לפני הנישואין חיוביות יותר מאשר לאחריהם, והתכונות השליליות נראות פחות שליליות ופחות משמעותיות מכפי שהן נראות אחר הנישואין. השוני אינו בתכונות של בן הזוג, אלא בראייה של מי שצריך להעריך אותו. תופעה זו נובעת מתכונה אנושית הקרויה 'עיוות מימדים'.

כאשר אדם רוצה משהו בכל מאודו, הרי הנתונים החיוביים שבאותו דבר נראים לו מאוד חיוביים, והנתונים השליליים נראים לו מגומדים במקצת, ונראה לו שאפשר להתגבר עליהם בקלות יתירה. כך הדבר גם במערכת הכרת בן הזוג. אם נוצרה מערכת רגשית עמוקה בין בני הזוג, הרי כל תכונה חיובית המתגלה אצל הזולת מחזקת את המגמה הרגשית הקיימת ביניהם.

לעומת זאת, תכונה שלילית שתתגלה תגרום למחשבה שכדאי להתנתק ממנו, דבר העומד בניגוד לנטייה העכשווית המבקשת לשמר את בן הזוג. התוצאה תהיה שתכונה של הצד האחר הנראית שלילית, מתגמדת באמצעות הקביעה: "זו תכונתם של כל הגברים, או של כל הנשים". תכונות שליליות אחרות נראות זניחות בזכות האמונה ש"אוכל לשכנע אותו לאחר הנישואין להתנהג אחרת", או "הוא בעצמו הבטיח לי שישפר את התנהגותו".

אולם, עם הנישואין, יותר ממה שבן הזוג משתנה, משתנה זוית הראייה שממנה רואים אותו – תכונות המצויות בבן הזוג ושנראו קודם הנישואין כחיוביות וחשובות מאוד, נראות עתה כמינימליות ושוליות. לעומת זאת, התכונות השליליות שנראו לפני הנישואין זעירות, נראות עתה עקרוניות וחשובות, עד שמתעורר ספק בתבונה שהיתה בנישואין עם בן זוג זה. אז גם נזכרים שאי-פעם לפני הנישואין חששנו שנגלה את בן הזוג במגרעותיו, אך העדפנו לדחוק את החששות אל תחת סף ההכרה.

במערכת ההיכרות קיימת בעיה נוספת. לעיתים אחד מהמשתדכים מציג בפני זולתו דרישה נחרצת לגבי התנהגות מסויימת בחיים, או מציג משאלת חיים ושאיפה בלתי מתפשרת, כגון: התמדה ללא ליאות בלימוד התורה, הסתופפות בחצר החסידית בהתלהבות רבה ביותר, או עמדה בנושא מי אמור לפרנס את המשפחה. 

הצד השני עשוי להיות מצוי בעת הצגת העמדה במצב שהוא מאוד מעוניין בהצעה השידוכית, ולכן הוא עלול להסכים לדרישה, ולהבטיח לעשות מה שנדרש ממנו כדי לקיימה. הוא אף עשוי להיות בטוח שהוא רוצה מעצמו לעמוד באותה דרישה, אך עד עכשיו לא היתה לו סיבה מספקת כדי לבצע אותה. אולם לאחר הנישואין מתברר שאינו עומד בצפיות ולא בהבטחות שהבטיח בכנות.

הנושא מגיע לידי ויכוח שבו אומר אחד מהם לזולתו: 'אמרתי לך עוד לפני הנישואין שהדבר הזה מאוד חשוב לי, ואתה יודע שלא הייתי מתחתן איתך לולא הייתי בטוח בעקבות הבטחתך שאכן אשיג את שאיפת חיי'. הזולת מאשר שהוא אומנם הבטיח לעמוד במשאלה, אך מצהיר: 'באותו זמן עניתי תשובת אמת, תחושתי היתה שאפילו אני עצמי מעוניין בכך, ולא רק משום שאתה ביקשת, אך עתה מתברר לי שזו היתה טעות, ואינני מצליח לעמוד בדרישותיך'.

דומה הדבר לאדם שמוסרים לו חבילה ושואלים אותו: האם אתה מוכן ויכול לשאת אותה עמך? הלה מרים את החבילה, כדי לבחון את יכולתו ליטול אותה, ומתברר לו שאומנם היא כבדה, אך אפשר לשאתה, ושיש לו אף עניין ורצון לקחתה עימו. אכן הוא יוצא לדרך לוקח אותה עמו, ומתברר לו שהיא נסבלת, אולם ככל שמתארך זמן הנשיאה, הוא חש שהחבילה מכבידה עליו יותר ויותר, והנכונות לשאתה הולכת ופוחתת. זאת משום שעקב הנשיאה הממושכת של החבילה והצורך לשמור עליה במצבים שונים, מצטברים אצלו עייפות ואיבוד מוטיבציה, ואומנם היה אפשר באופן תיאורטי לשער מראש שהם יתרחשו, אך לא לחוש ולהרגיש בהם בפועל.

תהליך זה קיים בשטחים רבים. אדם נכנס לעסוק בעבודה חדשה, הוא אסף מידע על הדברים שבהם יצטרך לטפל ונראה לו שבקלות יתירה הוא יצליח להתמודד עמהם. לעיתים הוא אף אומר לעצמו: סוף סוף יהיה משהו שיחייב אותי לשפר את התנהגותי. אולם לאחר היכנסו לאותו עיסוק, מתברר לו שהקושי להיאבק לאורך זמן עם המטלות המוצבות בפניו גדול מכדי שיהיה לו רצון להתמודד עמהן ולהצליח יום יום.

כאמור, התפתחות דומה עלולה להתרחש גם בתהליך בחירת בן הזוג. כאשר אתה רוצה בו, אתה מבטיח לו ולעצמך שתעמוד בדרישותיו ותיענה לצרכיו, ואכן ההבטחה היא כנה ואמיתית. אולם כאשר אתה מתחיל לבצע את ההבטחה, מתברר לך אט אט שבזמן שהבעת את נכונותך למלא את צפיותיו לא הבאת בחשבון את כל הקשיים העשויים להתהוות בדרך הביצוע.

תופעת 'עיוות ממדים' היא בעלת השפעה רבה על הנישאים מתוך היכרות אישית, אולם כיון שהיא תופעה אנושית המצויה אצל כל אדם, יש לה השפעה גם על הנישאים מתוך היכרות שידוכית. עצם הרצון הטבעי להינשא, גורם שתכונות המוצע לשידוך תיראינה טובות יותר מאשר הן במציאות, ותכונותיו הרעות תיראינה לא כל כך נוראות, ואין אדם המסוגל לנטרל מגמה זו. כמו כן, כיון שהבן והבת חשים את דאגת ההורים ורצונם להשיא אותם, נוצר אצלם רצון לשתף פעולה ולהביא בהקדם את ההורים לרווחה נפשית.

הביטחון המטעה

על אף חוסר הניסיון של המשתדכים, הם רוויים בעודף בטחון עצמי. כל אחד חושב לעצמו שהוא מודע לקשיים אפשריים העלולים להתרחש במערכת יחסים שבה צריך לחיות באופן צמוד עם אדם אחר לאורך ימים. בעבר, כך הוא אומר לעצמו, הוא התגבר כבר על כמה וכמה קשיים שהיו לו עם חברים ללימודים או לחדר המגורים. הוא לא רק יודע על הצורך להתגבר, אלא אף עשה כן בפועל במקרים רבים כאשר היה לו ויכוח שלא באשמתו עם חברים, והוא היה המוותר לזולתו. העתיד נראה לו ורוד, כיון שעקרונות שיפור המידות שלמד בישיבה או בסמינר, יעזרו לו להבליג על קשיים שיצוצו לאחר הנישואין והוא אף יתגבר עליהם.

גם כאשר מכירים ורואים את חסרונותיו של המועמד לנישואין, קיים בטחון כל שהוא, שיצליחו לשנותו לאחר הנישואין, אף על פי שלפני הנישואין לא ניסו לבחון בצורה יסודית אם הוא פתוח לשינוי. לאחר הנישואין, כאשר קיימת כבר התחושה שבן זוגי שייך לי ואני רשאי לשנותו, אז מתגלים הקשיים. כיון שכל אדם רוצה שיקבלו אותו כפי שהוא. צורך רגשי זה פעיל מאוד בעיקר בתקופה הראשונה שלאחר הנישואין, ומשום כך בן הזוג מתקומם כנגד הנסיון לשנותו, ואף מפתח תחושת עויינות כלפי המנסה לשנותו.

אהבת הניגודים

אחת הטעויות האורבות לעיתים לנפגשים לשם היכרות לפני הנישואין, היא ההרגשה הטובה שלהם כשהם שוהים במחיצת הצד השני השונה מהם. משום שדווקא הניגודים עושים את המפגש ביניהם למעניין מאוד – מרחק לשוחח עמו, להאזין לו ובעקבות זאת אף להגות רעיונות חדשים, ואף פעם לא משעמם.

עובדה זו כשלעצמה היא נכונה מאוד, ואף על פי כן טמון בה חשש להטעייה עצמית. תועלתם של הניגודים היא רק לגבי היבטים מסויימים של החיים, כאשר אפשר לפתח שיחה ברמה גבוהה בעקבות העמדות הנוגדות של כל אחד מהמשוחחים. כל אחד מהם אף חש שהוא מתפתח בחשיבתו באמצעות הויכוחים והידע החדש שנלמד. אולם המערכת המעניינת הזאת, אין בה כדי להוכיח על מה שיקרה לאחר הנישואין, כאשר הם ייכנסו למערכת חיים ממושכת שיש בה לא רק שיחות, אלא בעיקר מטלות רבות, שביצוען מחייב הסכמה הדדית. הניגודים והשוני בקוי החשיבה של בני הזוג יקשו עליהם את החיים היום-יומיים.

השפעה בלתי מודעת על בחירת בן הזוג

בשיקולים לבחירת בן זוג, מתערבות גם השפעות בלתי מודעות. לעיתים, אנשים 'נמשכים' אל בן זוגם בלא לדעת מדוע. עצם המשיכה ללא סיבה הנראית לעין, נותנת להם 'תבלין מיסטי' חיובי. הם אומרים לעצמם: 'יש בו כנראה משהו התואם לאישיותי ולכן אני נמשך אליו', והם רואים בכך עדות להתאמה מופלאה ביניהם.

הנכון הוא שיש לפחות משהו במשיכה הטבעית, בכדי לקדם את הקשר שיכול להתפתח בין בני הזוג, ויש בה גם תועלת במה שהיא מקילה על חשש והססנות טבעיים הקיימים בליבו של כל אדם כאשר הוא עובר שינוי רב משמעות ככניסה לחופה. אך הסיבות להימשכות דווקא אליו, עלולות להיות בלתי קשורות כלל להתאמת התכונות בין בני הזוג. 

כל אדם מחפש בן זוג בעל צורה חיצונית הנראית לו בעיניו נאה, וכנראה שצורה זו מקרינה לו משהו בעקבות השפעות ילדות. לעיתים, צליל הקול משפיע השפעה חיובית. לאחרים יש הד נפשי חיובי לשמו של בן הזוג. מקובל, שבאופן ראשוני אדם נמשך לאישיות הדומה להוריו לפחות בחלק מתכונותיה, זאת גם אם לא היה בינו לבין הוריו קשר חזק במיוחד, ולעיתים קרובות אף אם אין לו דעות חיוביות עליהם. הקשר עם בן זוג זה מתפתח במהירות והם חשים בנוח זה עם זה כאילו ההיכרות ביניהם כבר ממושכת ועתיקת יומין.

המבחן האמיתי לאחר הנישואין

מהאמור לעיל יש להסיק שההחלטה על שותף מתאים לנישואין הינה הימור מוחלט. הנעלם מרובה על הגלוי. אין בידי בני אנוש כלי מדידה ובחינה אמינים ומדוייקים להתאמת בן זוג לצורך נישואין, משום שאי אפשר ליצור מערכת קדם נישואין הדומה למה שיקרה אחרי כן, לא במספר השנים שכוללים הנישואין, ולא ביצירת התנאים לבדיקת התנהגות במשפחה שהתרחבה, על היבטיה הכובלים ועל קשיים כלכליים ואחרים העלולים להתפתח בתקופת הנישואין. מבחינה זו אין עדיפות לאף אחת ממערכות ההיכרויות על פני חברתה. בדרך כלל מה שיקבע את הצלחת הנישואין אינו עם מי נתחתן, אלא אם נדע לנהל נכונה את מערכת הנישואין שלנו.

* * *
לאחר שהצבענו על הקשיים לעמוד על טיבו האמיתי והמדוייק של המועמד לנישואין, ברור גם כן מדוע לא נמצא הבדלים משמעותיים ברמת ההתאמה בין הנישאים לאחר היכרות מינימלית לבין הנישאים לאחר פגישות רבות וממושכות. כי, כאמור, מה שיקבע את הסתגלותם של בני זוג זה לזה ואת הצלחת הנישואין, כמעט אינו תלוי במי שעמו יקשרו קשר של נישואין, אלא אם ידעו כיצד לחיות יחדיו לאחר הנישואין: האם ינהלו את חיי המשפחה שלהם בצורה הנכונה, האם יעודדו זה את זה בהיתקלותם בקשיי הפרנסה, כיצד יתמודדו עם האתגר של הצטרפות ילדים למשפחה המתרחבת, וכיצד יתייחסו זה לזה במצבי לחץ ומתח. נושאים אלה, כמובן, אינם ניתנים לבדיקה לפני הנישואין.

הדרכה

בתקופה האחרונה קיים נוהג שחתנים וכלות ניגשים ללמוד את הליכי הנישואין, ולא רק את ההלכות. הדבר חיובי ביותר, משום שהעוסקים בטיפול בבני זוג יכולים להצהיר שכמעט כל הקשיים המתגלים בנישואין נובעים מחוסר ידע והכרת אדם את עצמו, ובעיקר הכרת ההבדל שבין גבר לאישה ברגשותיהם וציפיותיהם השונים זה מזה. לכן עדיף ללמוד כל מה שאפשר עוד לפני הנישואין, ולא, חלילה, בדרך הקשה של כישלון לאחר הנישואין. 

כיום אפשר להשיג ספרות כשרה וקלטות בנושא של תקשורת בנישואין. אומנם אנשים שלא התנסו בנישואין, עשויים להתרשם מההאזנה ומקריאה שקיימים קשיים רבים בין בני זוג והנישואין הם "דבר מפחיד". אך אף על פי כן עדיף לקרוא על קשייהם של אחרים, ולחסוך בכך קשיים לעצמם. הדבר יכול לעזור כאשר בני הזוג ייתקלו בקשיים מסוימים לאחר הנישואין, ואז הם לא יראו בכך בעיה אישית וחסרון ייחודי של בן זוגם, אלא מצב נורמלי העלול לקרות לכל אדם נשוי. 

אם בני הזוג יעשו מצידם את כל אשר מוטל עליהם להתכונן לנישואין, ומתוך מוכנות יתפללו לבורא העולם שישכין את שכינתו בביתם, מבוטח לה לתפילה על רוחניות שאינה חוזרת ריקם.
צילום מוגן בסיסמה
צילום מוגן בסיסמה
צילום מוגן בסיסמה